החורף בדרך. אפשר ממש להרגיש אותו מתקרב. הנה, אוטוטו הוא פה. שנייה הוא מגיע. בינתיים, 35 מעלות בצל ותל אביב נותנת הרגשה של כבשן עירוני מהסוג של אמצע אוגוסט. מזל שיש איים קטנים של שפיות בתוך הטירוף האורבני הזה. איים של רוגע מהמולת היום, איים של קולינאריה איכותית, איים של מזגן. קחו את עצמכם מתוך המשרד הדחוק ומצאו לכם אחד כזה, אני מצאתי השבוע את מסעדת דרבי בר דגים (וסושי) הכשרה והדנדשה שביגאל אלון.
לדרבי יש כבר שני סניפים, מה שמסביר את הכרתם בחשיבות כל פרט, החל מכיסאות עור מהסוג המוצלח ועד לבר מושקע ולתאורה נעימה. הגעתי אחרי שעות הלחץ של אמצע היום, כשאנשי ההייטק מהאזור כבר ספונים בחזרה מול מחשביהם בבניינים שסביב. אגב, אין כאן עסקיות. יותר מאוחר יסביר לי בני, הבעלים, שכשאתה מספיק בטוח במה שאתה עושה ובטיב האוכל שאתה מגיש, אין צורך לשווק אותו בצורת מנה עסקית. הקונספט לא מסובך, משלמים על המנה העיקרית ושניים עשר סוגי סלטים וגם לחם טרי ושתייה (מים או סודה) מגיעים בלי חיוב נוסף ועם מילוי מתחדש עד בלי די. אין סיכוי שאסרב להצעה כזו כך שהסלטים כבר בדרכם אליי.
היו שם חצילים קלויים פשוטים למדי, סלט חצילים על האש, סלט לאקס במיונז מעולה, טחינה, סלט ערבי קצוץ דק, לבנה עם זעתר ושמן זית, טאבולה מצוין, דג כבוש, עגבניות מרוסקות ועוד. הלחם הגיע טרי ורך, שחור ולבן. בדרבי נותנים פייט למסעדות העובדות בקונספט "הכל על השולחן בלי הגבלה". פייט במגוון הייחודי אבל יותר ממנו פייט בטריות; הכל הוכן כרגע והאדים העולים מהחצילים שאך זה יצאו מהשמן מעידים על כך.
המנה העיקרית שהזמנתי לא אחרה לבוא, פילה מוסר ים בציפוי שבבי פיסטוק ופנקו (=פירורי לחם יפניים, למאותגרי הסושי), עם עשבי תיבול על מצע פירה ועלי תרד בשמנת. מנת דג כזו עוד לא יצא לי לאכול, בטח שלא בציפוי היצירתי הזה. עלי התרד בשמנת השתלבו היטב והתוצאה מנצחת. בצד, קיבלתי סודה עם לימון שהפכה אצלי למשקה המועדף בעת האחרונה וכלולה במחיר הארוחה.
עובדת היותה של דרבי כשרה וחלבית אפשרה לי ליהנות ממקיאטו קצר מיד אחרי הביס האחרון של הדג. על קינוח החלטתי לוותר הפעם מפאת
*הכותב היה אורח המסעדה.
*הכתבה מכילה תוכן שיווקי
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת