עכואים אנונימיים

אחרי שנתיים בהן נשלחתי ע"י המערכת לסקר את מסעדות הפרובינציות הנידחות, בערים שלפעמים גם ראש העיר עצמו לא יודע בוודאות היכן הן ממוקמות, החליטו לפרגן לי. אם שנתיים של סעודות במקומות שכוחי אל זה המחיר שצריך לשלם בשביל ארוחה כמו זו שנשלחתי אליה השבוע ב-Seatara, הרי שאני מקבל לחיקי את השנתיים הבאות בחיבוק חם. אספתי את הילה ושמנו פעמינו לסי אנד סאן שבחוף תל ברוך.

אחסוך מכם את תיאורי האווירה הרומנטית והאולטרה יוקרתית שהמקום הזה מתהדר בה. סיטרה הרי לא חדשה וסביר ששמעתם עליה כבר לא פעם. התיישבנו בחלק הפנימי בשולחן זוגי שנשמר עבורנו. המלצרית רוני ניגשה, הציעה קוקטיילים והפגינה בקיאות חסרת פשרות בתפריט, בהרכב כל מנה ומנה ובמחירים. כשזה מלווה בחיוך חינני ובדאגה אמיתית (לא מהסוג המציק) שלא יחסר לנו כלום, זה משדרג את הארוחה פלאים. אז פתחנו בקוקטייל טרופיקנה צבעוני (פיג'לינג, מידורי וגרנדין) לעיניים היפות שמולי ובמרטיני רוסו בשבילי.

רוני המליצה על פתיחים והתמקדה דווקא במיוחדים, שלא מופיעים בתפריט. לא סירבנו לה והזמנו סשימי טונה עם מוצרלה, פסטו, עגבניות על האש, חציל מטוגן וטפנד זיתים מוקצף עבורי, וסלט פירות ים ועליי בייבי עם פלפלים קלויים, עגבניות, מעט צ'יפס בטטה ורוטב שמן זית ולימון עבור היפה (69 ₪ כל מנה). הסלט קטן, אך מיוחד. עוד טיפה מהקראנצ'יות הכייפית של הבטטות היתה מתבקשת, אך גם בלי זו מדובר במנה עם טעם עשיר. מנת הסשימי היא כבר ליגה אחרת. לא שמדובר במנה גדולה, אלא שאסתטיות ההגשה והדג הטרי בשילוב ממרח הזיתים המוקצף המצוין הפכו אותה ליותר מגדולה, לענקית.

לעיקרית בחרה תכולת העיניים בפילה דניס על מצע אספרגוס, ברוקולי ושאר ירקות ירוקים מאודים (89 ₪) ואני התלבטי ארוכות בין האנטרקוט לפילה הבקר (130 ₪ כל אחד). הפתיחים הספיקו לי כדי להבין שצפויה לי פה חגיגה בכל מקרה, אז אם כבר לחגוג עדיף שיהיה בגדול. לקחתי את האנטרקוט שמשקלו כמעט כפול מזה של נתח הפילה. מדיום רייר, כמובן. אני צריך פדיחות עם השף?

מנת הדניס הרשימה בגודלה, הילה חיסלה את הדג ואני בעקביות ובלי שתראה העלמתי לה את הברוקולים והאספרגוסים אחד, אחד. מנת האנטרקוט נראתה גדולה אפילו יותר מ-400 הגרם המובטחים. תקעתי סכין במרכז הנתח והבחנתי בגוון האדמדם המצופה כמעט לכל עובי הסטייק. תענוג. בצד הגיעו גם רוטב חרדל ורוטב פלפלת מצוינים, אך טעם הבשר העשוי כל כך נכון ייתר את נוכחותם כליל. לא השארתי זכר, לא מהסטייק ולא מכל הירקות ששכבו מתחת לדג בצלחת של העדינה המתפקעת שמולי. חוויה אמיתית שגורמת לי לתהות איך לא הייתי כאן עוד קודם.

לסיום, מקיאטו לי ותה להילה ובאמצע מנת קואטרו סיטרה - פנטזיית מתוקים המורכבת מארבע מנות מיני של קרם ברולה ריבת חלב, מלבי, אצבע שוקולד וקדאיף ממולא בקרם מסקרפונה ושוקולד לבן. אין מילים.

פתחתי בכך שהסכמתי לקבל עליי עוד שנתיים של נסיעות למסעדות הפריפריה בשביל לזכות בסיומן בארוחה מהסוג הזה. מי שיהיה ב-Seatara יבין אותי. עכו, הנה אני בא. 

*הכותב היה אורח המסעדה.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי