הניעו את הקלנועית!

"א'-ה', 18:00-03:00", אלה הן שעות הפתיחה המצערות המופיעות באתר rest בדף של מסעדת 'ג'וז ולוז' בתל אביב. ולמה מצערות? משום שהמקום הנפלא והייחודי הזה קצת מקשה על קשישים כמוני לבוא בין כתליו. החל מהשעה 20:00 די בלתי אפשרי לשבת שם מפני ש:
א.      צפוף.
ב.      רועש.
ג.       מעושן.

זה בטח משתנה איפשהו אחרי 02:00 אבל סליחה, מי ער (שלא לדבר על רעב) בשעות כאלה?! מה שמשאיר לנו רק את השעות 18:00-20:00, אלא שאז מרחפת חשרת באסה על המקום – הוא אמנם די ריק, מאוורר ודומם, אבל כל הזמן יש לך הרגשה שאתה במקום הנכון בזמן הלא נכון.

אין מה לעשות, ככה זה עם מקומות טובים ואופנתיים – הם מכוונים את עצמם לבליינים צעירים ולא לתרחים בני 45. זה נכון לגבי ננוצ'קה ונכון לגבי טפאו (ששם, אחרי השעה 20:00 ממש אי אפשר לשמוע מה יש למי שבאת איתו לומר, ואפילו אי אפשר לקרוא שפתיים מפאת העלטה) ונכון גם לגבי ג'וז ולוז, המסעדה הכה מוצלחת וכה אפנתית וכה נסתרת מן העין, בירכתי רחוב יודה לוי, בואך אלנבי.

טוב, הנה השוס: לאחרונה ובחשאי נפתח המקום גם לארוחות צהריים. כן, מעתה יכולים חנונים שכמותי להגיע לג'וז ולוז, ליהנות מהתפריט היומי המודפס במכונת כתיבה בעברית מצחיקה, מעופפת ואינטליגנטית, להתענג על מספר מצומצם מאוד של מנות טעימות ויצירתיות (אנטרקוט מעולה עם ביצה מעל, קבב בורי טעים, סלט עשבי תיבול לימוני עם שקדים, מלבי אמורפי בצורתו אך משובח בתכלית – כאלה) ולצאת גם לא ביוקר וגם בלי סירחון של סיגריות.

המוסיקה היתה ונשארה אלטרנטיבית במובן המוצלח של המילה, השירות היה ונשאר מאיר פנים, אוהב אדם וידעני, העיצוב עדיין מלא השראה והקפדה על כל פרט במין רישול שכולו טוב טעם והאוכל – האוכל עדיין מציב את ג'וז ולוז ברשימת עשר המסעדות המעניינות והמקוריות בעיר. זה לא אומר שהבישול כאן עילי או שהטכניקה מרקיעה שחקים. זה כן אומר שבמטבח יש אנשים עם ידיים חכמות, לב רחב וטעם טוב.

חמד של מקום. רוצו לשם גם בצהריים.

ועוד משהו:
הקיץ כבר חולף וזה הזמן לעבור למקומות של סתיו. ומה זה אומר? או מקומות עם שלכת, או מקומות שקצת יותר נעים להתכרבל בהם אם בחוץ מנשבת רוח סתיו או מקומות שלהפך, מאפשרים לך לגמוע מלוא ריאותיך את הרוח הזו, שעונתה קצרה יותר אפילו מעונתו של ליים. 'אייסברג וולקנו', המיזם החדש של עפרה גנור (כן, ההיא מ'מנטה ריי') הוא מקום סתווי שכזה – נחבא, משוגע, מקסים וגם טעים במידה. הכתובת המדויקת היא "כיכר פלומר, נמל תל אביב", ומי שיודע איפה כיכר פלומר, שיקום.

טוב, הנה איכון קל וברור יותר: זה ממש ליד גלידה מונטנה. מתברר שריצפו שם, שיפצו שם, בנו מזרקה מקסימה ובבת אחת הפכה הכיכר הנסתרת לפיאצה פרועה ומטורללת, שטופת רוח ים, מוקפת בבתים חרבים שלפחות בלילה נראים כמו תפאורה של סרט ובעיקר מקסימה מאוד. הכל יש שם, חוץ מכיכר.

המקום החדש מגיש שני דברים: גלידות איכות של אייסברג ופיצות. יש גם טיפונת פינצ'וס (דווקא הם מתגלים כפחות חזקים, בינתיים) וכמובן סלטים ותפריט יינות נחמד. אבל אם מגיעים לשם כדי לאכול, סביר להניח (וכדאי מאוד) שזו תהיה דיזיינר-פיצה. בהמשך, מבטיחה גנור, יעבור התפריט שינויים קלים ותיקונים וגם יוקרנו סרטים על קירות המבנים הסמוכים. אבל כבר בינתיים מומלץ להגיע לשם עם סוודר קטן ליתר ביטחון, במצב רוח רומנטי ועם רצון לנשנש ולשתות כוסית. חלום.

אייסברג וולקנו
כיכר המזרקה (בין האנגר 11 ו-13) נמל ת"א, 03-6026000

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי