הזמן הצהוב

המציאות הקולינארית של מסעדות ארצנו (ובעיקר של ת"א) לימדה אותי כי אם אתה לא "לוהט וחדשני", "מפתיע", מפציע ב"ליין קריאטיבי", מיוחצן היטב וכל הסלבס מתחככים בך –  אז כנראה שאתה לא קיים. עצוב אמנם, אך זהו תיאור מדויק למדי של ההתרחשות בכרך הגדול.

ייתכן שאופיינו הילדותי גורם לנו לשוש אלי חדש ונוצץ כל אימת שזה מפציע מעבר לפינה, או אולי קוגניציה קולינארית לא ממש מפותחת. בכל מקרה, מסורת של שורשיות - של "מוסדיות" קולינארית כמעט ולא קיימת בארץ, וחבל. לכן, ברגע שמישהו מספר לי על מסעדה שחצתה את גיל העשר-חמש עשרה שנים והספיקה לקנות לעצמה קהל מאמינים בזכות טיבה, אני תופס אזימוט ועט עליה כמוצא שלל רב ובעיקר, מלא רעב. 

סמוך לכניסה הצפונית לשכונת צהלה התל אביבית שוכנת "דגים 206", ממסעדות הדגים הוותיקות בארץ ומעוז "צהוב" מוכר בתל אביב. הצומת הסמוך למסעדה כבר מזמן נקרא "צומת 206" בפי בני האזור. בקיצור – יש לנו פה עסק עם מוסד.

לפני כשבע שנים בערך, עם תום תקופת כהונתו של אחד מגדולי השפים בארץ, ויקטור גלוגר, כשף המסעדה, הגיע למקום השף איציק הראל, ועד היום הוא מנצח על המטבח. עם ניסיון בטובות שבמסעדות ארצנו (ובין היתר ב"מול ים") איכותו המוקפדת ניכרת בכל מנה ומנה. מוטי, המלצר הוותיק ומסביר הפנים של המסעדה, קיבל את פנינו בחום עם קערת לחם + פנכת חמאה צהבהבה ורכה, צלוחית זיתי טאסוס וקלמטה מצוינים וגם מלפפונים חמוצים חורקים בשיניים ומעולים שהזכירו לי מיד את אלה שסבא שרוליק שלי נהג להכין.

עוד בטרם הספקנו לנגוס, שני שוטים של וודקה "גריי-גוס" טסו אלינו לחימום העניינים. וודקה פרמיום אדירה, היישר מחבל קוניאק בצרפת. עוד רנית ואני מתענגים על הקרירות המקפיאה, ומוטי מביא לנו צלוחית ובה שני עלי גפן מגולגלים בצורת סיגר ובתוכם הפתעה טעימה, סביצ'ה לוקוס הכי טרי שיש ומתובל כהלכה. בהמשך, כוסות קפוצ'ינו קטנטנות הבליחו עם מרק ארטישוק ירושלמי מהביל, עז טעם ומצוין. עוד הגיעו סלט קינואה, עגבניות שרי ופטריות פורטבלו עם שרימפס צלויים ברוטב בעל גוון אסיאתי מודגש (מסקציית מנות הבריאות החדשות שתכנסנה בקרוב לתפריט המסעדה), וגם שרימפס צלויים פיקנטיים קלות שהגיעו על מצע סלט גוואקמולי פשוט, טרי ונהדר. כששמעתי שיש גם איקרה שעושים במקום לא יכולתי לפסוח על המנה. ואכן, היא לא אכזבה (וגם לקחתי לי קופסא הביתה בסוף הארוחה). הביצים הקטנטנות הורגשו בכל נגיסה, עגלגלות ו"בשרניות", טריות ומלאות נוכחות וטעם נטול מיונז, הרכיבו את אחת האיקרות הטובות בגוש דן.

מוטי, שראה כי האוכל ממלא את קיבותינו דאג לתחזק אותנו עם קיר רויאל לאיזון החוויה. בהמשך עוד טעמנו מנת סקאלופס עטופות פרושוטו על סלט בייבי, תפוחי עץ ואגוזי מלך בויניגרט בלסמי ודבש, וגם מנת סלמון כבוש (גרבלקס) ברוטב חרדל מתקתק מעולה וסלמון מעושן כהלכה.

הערב קלח בנועם, ואז הגיעה עת העיקריות. פילה סול מינייר ברוטב חמאה, לימון ופטרוזיליה לרנית שהייתה מרוצה, וקלמארי קריספי עשויים במידה הנכונה, שרימפס טמפורה מצוינים ופילה של לברק טרי צלוי על הגריל בצורה פשוטה וטובה, בשבילי. לצד כל אלה הגיעה גם צלחת עם יתדות בטטה ותפוחי אדמה אפויים ופנכות עם רטבים טובים שאת הבכורה בהם קטף רוטב פלפלים קלויים עז טעם ומצוין.

סקציית הקינוחים הביאה עמה פירמידת שוקולד רכה ונימוחה שמצעה קרם נוגט פריך והיא מלווה בקרם אנגלז עדין וטעים, קינוח קדאיף עם קרם מסקרפונה ופיסטוקים וכדור סורבה אשכולית אדומה רענן וקליל.

במקום דאגו לומר כי עומדים להיערך שם שיפוצים למתיחת פניה של המסעדה. אני בעד, כל עוד הטעם יישאר כשהיה.

*הכותב היה אורח המסעדה.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי