חידה: מה זה מנסף? תשובה: תבשיל אורז עם בשר וצנוברים. האמת, לי זה לא אמר כלום, אבל לג'מוס, שותפי הוותיק שבא אתי למסעדה הדרוזית הנפלאה "אל עין" ביישוב עין אל אסד, המאכל המסורתי הזה מוכר היטב. באל עין הזמנו מנה זוגית מאותו מנסף (100 ₪, כשיש אפשרות להזמין גם מנה אישית -60 ₪, או מנה משפחתית, לארבעה אנשים - 180 ₪).
עכשיו, אחרי שהבנתם מה זה, עוברים לשלב הבא - להסביר לכם שיש מנסף ויש מנסף. הרי זה נשמע פשוט, לא? אז זהו, שיש את המנסף שהג'מוס הכיר לפני שהגענו לאל עין ממסעדות דרוזיות שבהן אכל בעבר, ויש את המנסף ששנינו התוודענו אליו כששהינו במקום ותצפתנו לאחד הנופים היפים בארץ (עוד נגיע לזה). אני חייב להיות הכי הגון בעולם, מכיוון שלא הכרתי את המאכל קודם, אין לי מקור להשוואה ולכן הסתמכתי על הג'מוס. תשמעו – הוא לא אכל מנסף כזה. אז כנראה שזה באמת מנסף טוב.
האמת היא שהתלבטתי לגבי כל הנסיעה הזו לאל עין, ישוב דרוזי שנמצא מספר ק"מ אחרי כרמיאל. אתם יודעים, כמעט 150 ק"מ מתל אביב כשיש לא מעט מסעדות בגוש דן, למה לעזאזל אני צריך לעלות צפונה? השיקולים היו שניים – ראשית, לא הזיק גם לחיה אורבנית כמוני קצת לטייל ברחבי הארץ, אבל הסיבה החשובה יותר היתה ששמעתי את ביטוי הקסם "מסעדה דרוזית". הפעם האחרונה שבה סעדתי במסעדה כזאת היתה מתישהו אחרי הצבא. הרבה שנים עברו מאז, והייתי חייב לטלטל את עצמי מהשגרה הקולינארית שפשתה בי.
נסענו בחדווה, הג'מוס ואני, בצהרי יום שישי, דרך הנופים המהממים של כביש 70 ו-85. אבל אתם יודעים, לא בשביל נופים נסענו, אלא כדי לאכול ואת זה עשינו בסטייל. הכפר עין אל אסד (מעיין האריה) הוא מקום קטן וצפוף אבל אסתטי ונחמד, שמזכיר קצת את העיירות הקטנות של איטליה או את פרברי סן פרנסיסקו. בסיומה של עלייה שבה האוטו בקושי סחב הגענו לאל עין, מסעדה ביתית שמשקיפה לנוף מדהים, כשממערב מפרץ חיפה וממזרח אגן הכינרת.
מלבד המנסף, תמצאו באל עין גם שיפודים, חומוס וכל מה שמאפיין מסעדות בשר. אבל הרי גם לכם ברור שבשביל זה לא צריך להגיע לאל עין, אפשר להסתפק בשיפודיה הקרובה לביתכם. לאל עין מגיעים בשביל המנסף. סליחה, לא רק, אלא גם בשביל הסלטים הנפלאים ובמיוחד בזכות יתרון הביתיות והיחס הלבבי. זייד, בעל המסעדה, הוא גם זה שמשרת את הלקוחות וממש לא עושה רק עבודת מלצרות אלא גם הדרכה והסברה לתיירות הפנים והחוץ שמגיעה אליו. המסעדה עצמה היא חלק מבית עם מרצפות, ריחות ואיכות התבשילים שמזכירים את המטבח של הסבתא שלא היתה לכם מעולם ואפילו פירות שמוגשים עם סכין על השולחן לקילוף בסוף הארוחה.
שעת בין הערביים של יום שישי אינה זמן עסוק עבור זייד ולכן היו לו כמה דקות להתפנות אלינו, שבמהלכן עניין אותנו במנהגי העדה הדרוזית, סקר את ההיסטוריה של אל עין וסיפר לנו כיצד הוא מחזיק את המסעדה כבר חמש שנים. כשיצאנו, לא הרגשנו שאנחנו הולכים ממסעדה אלא מבית של חבר ואני לא זוכר מתי חוויתי שירות שכזה. אם אתם מגיעים לצימר בצפון או סתם באים לטייל, אסור, פשוט אסור, לפסוח על מסעדת אל עין.
*הכותב היה אורח המסעדה.
*הכתבה מכילה תוכן שיווקי
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת