רוזה וגולדה שמופי

גולדה תמיד חלמה שיום יבוא ותהיה לה אהבה גדולה. לא שהיא לא שמחה בי (גולדה: אני לא), ובכל זאת, מישהו לרוץ איתו (ג: הלרוץ זה רק מטאפורה, נכון? לא חייבים באמת?). התשוקה מחמירה באזור שבוע האהבה. אז, בייאושה, גולדה מתחילה להזות שמות חיבה לה ולבן זוגה המבושש לבוא. ריחמתי עליה, אז לקחתי אותה למקום הרומנטי והקסום, שאפילו שמו הוא שם חיבה – ננוצ'קה.

קשה להמעיט בערך העיצוב והלוק של ננוצ'קה. אלפי הפריטים והפרטים מתגבשים לכדי בלגן מקסים לעין, מעין ממלכת קיטש וטוב טעם באחד. בשעת צהריים, המקום זונח קלות את אופיו הברי ההומה, לטובת אווירה אינטימית ונינוחה. ננוצ'קה, מקום עלייה לרגל לכל מי שרוצה להכיר את המטבח הגרוזיני, מציעה בארוחה העסקית דיל משתלם ביותר: מנה ראשונה, עיקרית, שתייה חמה או סורבה במחיר העיקרית בלבד. גולדה ניסתה לשכנע אותי שבזוגיות שלנו, לי יקראו ראשונה ולה עיקרית ואילו אני אמרתי – את תקראי לי רוזה, אני אקרא לך את התפריט. 

היא הזמינה סלט מנגולד ואגוזים לפתיחה ואילו אני, הראשונה, סלט חצילים פיקנטי עם מיונז וזעפרן גרוזיני. עוד לפני הסלטים, הגיעו לשולחן, על חשבון העסקית, מנות נדיבות של לחם גרוזיני וסלט כפרי מסורתי. סירבתי להיקרא לחם או סלט, אז גולדה פשוט אכלה לי את שניהם. אהבה זה כואב.

לעיקריות, הזמינה ידידתי העיקרית חאלייה (56 ₪) ואני בחרתי פילאף (59 ₪). החאלייה היא תבשיל רבע עוף שמבושל זמן ממושך עם בצלים ותבלינים גרוזיניים וסופג את טעמם. היא מוגשת על מצע אורז לבן, וכל כך טעימה שקיוויתי שגולדה תקרא לי חאלייה. זה לא קרה. למעשה, היא בקושי נתנה לי ביס. לשמחתי, מנת הפילאף שלי הייתה מצוינת לא פחות. מדובר בתבשיל אורז עם כבש בתיבול, ניחשתם נכון, גרוזיני.

לצד העסקית אפשר להזמין כוס של יין הבית בתוספת 15 ₪. הזמנו. בסיומה של העסקית, בחרנו בשתייה החמה, ולצדה הוספנו קינוח ב-20 ₪ בלבד. נאטייה, בואו נדבר עליה קצת. זהו מאפה בצק ממולא באגוזים שמגיע עם גלידת וניל ופלחי תפוח. ובכן, יש סוף טוב לסיפור שלנו. גולדה מצאה סופסוף את אהבת חייה. בחיבה, ביקשתי ממנה שלא ללקק את הצלחת, כי אני ללא ספק עוד אשוב לננוצ'קה לטעום את יתר השמות בתפריט. אמרתי לה: את יודעת מה, מותק, את יכולה לקרוא לי גולדה, ואני אקרא לך רוזה. קוראינו היקרים, חג אהבה שמח. גולדה (ורוזה).

*הכותבות היו אורחות המסעדה.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי