סעו ציונה, נס

המסע אל מסעדת טוקופיה, מסעדת בשרים כשרה בנס ציונה, החל ממש כאילו הייתי בדרכי אל אותה עיר מסתורית בצפון צ'ילה, שאת שמה היא נושאת. בעודי נוסעת ברכבת כדי לפגוש את בן זוגי בתל אביב, ניסה הנ"ל לשכנע כל אדם שנקרה בדרכו להצטרף אליי למסעדה ובלבד שיוכל לסיים את יום העבודה הארוך וללכת הביתה. זה מה שקורה כשקובעים דברים במקביל למשחקים המכריעים בליגת האלופות. למזלו ולשמחתי, ניסיונות השכנוע לא עלו יפה והוא מצא את עצמו נוסע בכיוון ההפוך לזה שאליו ייחל, בדרכנו אל נס ציונה.

הגענו למסעדה, הממוקמת במתחם הפאוור סנטר בסמוך להמון חנויות סתמיות. בניגוד מוחלט לסביבתה, טוקופיה היא מסעדת גורמה לכל דבר. נכנסנו למסעדה מעוצבת בצבעים חמים בגווני חום עמוק ועטופה בניחוחות של אוכל טוב שיכולים בהחלט להירשם כמתאבנים.

את פנינו קיבלה מנהלת המסעדה המקסימה, שהסבירה לנו מעט על המקום. עוד בטרם קיבלנו את התפריטים התרעננו בזוג מרגריטות קפואות בטעמי אננס ואבטיח, שהיו אפריטיף מושלם לתחילת הסעודה (וגם שיפרו את מצב הרוח מתוסכל הכדורגל).

כמנות פתיחה טעמנו ממגוון המנות הראשונות שמציע המקום: קרפצ'יו פילה בקר בשמן זית ולימון, שהיה מעט חמצמץ, כיאה למנה; חציל בלאדי קלוי עם סלסת פלפלים וטחינה גולמית, תענוג לאוהבי חצילים; פטה כבד בקונפיטורת בצל, שהיה יפה לא פחות משהיה טעים ונעלם תוך דקות ספורות מרגע הגשתו; טורטיות ממולאות בקציצות בשר על קרפצ'יו גזר, מנה מיוחדת ומקורית; וסלט ירוק בויניגרט בלסמי. לכל אלה התלוו פוקצ'ה מהבילה, תוצרת בית בצירוף זיתים, שיני שום אפויות וממרח מעולה המכונה "איולי פיניקס", שפשוט חייבים לטעום כדי להבין.

הראשונות היו מצוינות, מגוונות ומדויקות. ניכר כי השף, קובי דלל, מכיר ויודע עיצוב מנות מהו. כל המנות מעוצבות למשעי ומוגשות בצורה אסתטית שמשביעה גם את העיניים. כיאה למסעדה יוקרתית, שמכבדת את עצמה ואת לקוחותיה, שטפנו את טעמי המנות הראשונות עם סורבה לימון, שהוגש בין המנות ופנינו לעיקריות.

מאחר ושנינו אוהבי בשר, זממנו על שני נתחים עסיסיים, שנאכל לצד יין "יוגב" אדום של "בנימינה". התוכנית השתנתה לאחר ששמענו את התיאורים מעוררי התיאבון של מנות הדגים. אסי, המלצר האדיב ששרת אותנו, הגיש לנו סטייק אנטריקוט, 400 גרם, שהיה רך ולא הסגיר ולו במעט שעבר גיור ומנת סלמון שהיתה מעולה. בתפריט מופיעה השורה: "דגים - מה שנפל ברשת מהים לצלחת..." וטריות החומרים בהחלט מורגשת. העיקריות חוסלו בהנאה רבה ואת שארית השהייה ניצלנו לשיחה קצרה עם השף קובי דלל, תוך נישנוש סופלה שוקולד וטראפלס שוקולד בלגי.

טוקופיה פועלת כשמונה שנים ומנובמבר האחרון הפכה כשרה. תהליך השינוי היה ממושך כדי לאפשר הגעה לרמה גבוהה של מנות, גם במגבלות הכשרות. דלל מנהל את המקום באהבה ובחוכמה תוך שימת לב לפרטי הפרטים. הניסיון העשיר שלו בתחום, בא לידי ביטוי בכל דבר, קטן כגדול. בשלב הבא, מתוכנן שידרוג נוסף של התפריט, שיתמקד בתחום הקינוחים. אם לשפוט לפי היסודיות של השף, יש למה לחכות.

ישנה פרסומת של חברה מסוימת, שטוענת שמאחר והם מספר 2 בשוק, הם מתאמצים יותר עבור לקוחותיהם. נזכרתי בסלוגן שלהם בדרכי הביתה. בניגוד למסעדות יוקרה מסוימות בתל אביב, בהן השירות הוא לא תמיד העיקר וניתן למצוא בהן עיסוק יתר בטפל, בטוקופיה לא רק המנות מענגות, אלא גם עושים הכל כדי לארח את הסועדים מא' עד ת'. יכול להיות שמחוץ למתחמי המסעדות במרכז, זוכרים טוב יותר שהלקוח הוא העיקר. כך או כך, מבחינתי לפחות, הפריפריה היא המרכז החדש.

*הכותבת היתה אורחת המסעדה.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי