מאחורי הברזים

כשעוד לבשתי מדים ושכרתי דירה ברחובות לפני יותר מדי זמן, קפץ אליי חבר והזמין אותי לשבת במקום חדש שנפתח שם. זו היתה הפעם הראשונה שלי בדבלין. הגוף שלי בימים ההם לא היה מסוגל להכיל יותר משניים-שלושה ליטר של בירה והחיך שלי בימים ההם לא ממש הבחין בין בירה כזו לבירה אחרת. עברתי מאז לעיר הגדולה ומה רבה היתה שמחתי לגלות שהדבלין בא בעקבותיי. מאז שנפתח, אין חודש שאני לא שם לפחות פעמיים. ימי התום של רחובות חלפו. הדבלין נשאר גם נשאר.

את הגיחה הפעם לדבלין עשיתי עם איתי. הזמנו מקום לחמישי בערב, יש משחק של מכבי ת"א בכדורסל ומשחק של מכבי חיפה בכדורגל ואם היינו צריכים לבחור כנראה שהיינו בוחרים בשני. היתרון הוא שכשיש לך חמישה מסכי פלאזמה ומרקע בגודל של חצי קולנוע, אתה צריך לבחור רק לאן להפנות את המבט. שניהם שודרו במקביל והחגיגה הייתה כפולה, לפחות עד שחיפה קיבלה רביעייה בראש, אבל זה כבר עניין אחר. פתחנו בשני חצאים של בר-בר מהחבית. אין בירה שאני אוהב יותר ומשום מה פשוט בלתי אפשרי למצוא אותה יותר, חוץ מבדבלין כמובן. המשכנו בעוד חצי בשבילי וחצי גינס לאיתי. כדי לא להוריד את הבירות על בטן ריקה נשנשנו נקניקיות טלה מצוינות ושניצלונים בבצק בירה עם צ'יפס, טורטיה אחת עם קבב ואחת עם עוף. הטורטיות לא גדולות אבל מעולות, השניצלונים רכים וטעימים והנקניקיות גם.

אם אתם נוסעים לדבלין בשביל האוכל אז יש לכם בעיה רצינית. ולא שהוא רע, ממש לא, אלא שהאוכל מחוויר לעומת חוויית השתייה המושלמת שהמקום הזה מציע. בדבלין יש שישה עשר סוגי בירה מהחבית, מוסיקה מעולה בעוצמה שגורמת לי להתפלא מחדש בכל פעם איך התקרה לא עפה, המון אדם, מלצריות מתוקות, אוירה שמכריחה אותך לחזור ובין כל אלה יש את ברק ואת גילי שמתרוצצים בין המבלים ומוודאים שהכל טוב. התור התמידי בכניסה מעיד שכנראה הכל בסדר.

אם תכנסו לקונדיטוריה, סתם אחת אקראית, כנראה שתמצאו שם קונדיטור שלמד את המקצוע ועובד בו שנים. אם תכנסו למסעדה כנראה שתמצאו במטבח שלה טבח שזה עיסוקו ומקצועו. אם תכנסו לפאב, סתם פאב שתרצו, כנראה שתמצאו שם מישהו עם המון כסף שקנה כמה חביות, השקיע בעיצוב ואווירה והניח מאחורי הבר כמה חיילים משוחררים שלמדו למזוג. בדבלין לקחו את הישראליות החפיפניקית צעד אחד קדימה וגילי, הבעלים, למד את התחום תוך ארבעה חודשים באירלנד, במהלכם עבד וניהל פאבים איריים אותנטיים. את התוצאה רואים בפרטים הקטנים; החל בתקרה המיוחדת הקולטת כל מולקולת עשן באוויר בזכותה המבלים יוצאים מהמקום נטולי ריח סיגריות, וכלה בחדר הקירור התחתון המיוחד לבירות מהחבית, שמקורר ל-16 מעלות וממנו מוזרמת הבירה למעלה לברזי הבר. נשמע מדהים? אז זהו, שזה אפילו יותר מדהים ממה שזה נשמע. זו היתה הפעם הראשונה שלי בסיור מאחורי הקלעים של הדבלין. אם זה ישנה משהו? כנראה שלא, הייתי אורח קבוע בדבלין ואמשיך להיות. עכשיו פשוט הבנתי למה.

*הכותב היה אורח המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי