תגלית: פרויקט עם תכלית

נדמה לי שבזמן האחרון מישהו למעלה אוהב אותי. וכשאני אומר למעלה אני מתכוון למערכת של אתר rest כמובן. אין הסבר אחר לעובדה שנשלחתי לבקר בשתי פנינות קולינריות יוצאות דופן בחודש האחרון. על הראשונה, ג'וזפין האילתית תקראו בשבוע הבא. על השנייה אספר כאן ועכשיו. מתנצל מראש אם הכתב יוצא קצת יוצא קצת עקום, זה בגלל ידיי הרועדות על המקלדת מרוב התרגשות.

"רוני מוטי" נמצאת מרחק של 7 דקות הליכה מהבית שלי. היא שם כבר ארבעה חודשים. ארבעה חודשים שהם 120 יום בערך, ולחשוב עכשיו על כל הפעמים שהתלבטתי בין סנדביץ' סינתטי בענק הקפה השכן לבין סלט נטול טעם באחד המקומות באזור. 120 ימים אבודים שאף אחד לא יחזיר לי.

"רוני מוטי" היא עוף מוזר בשמי עולם המסעדות המקומי, ספק מעדניה ספק בית קפה ספק מסעדה איטלקית. נדמה שגם מוטי לא ממש מבין את פשר הקונספט: "משהו איטלקי כזה". בהגדרות אולי הוא לא מככב, אבל בלהכין אוכל איטלקי הוא עתיד להתגלות כרב אומן.

במבט ראשון "רוני מוטי" נראית יותר כמעדנייה - אולי זו הוויטרינה ועמדת התשלום הסמוכה לה. אם מרימים מעט את הראש ומבחינים במטבח השקוף ורחב הידיים המשתרע מאחור, מתחילות לצוץ תהיות. התיישבתי בפנים בגפי (לא הצלחתי ללקט איש מחוג מכריי שיסכים לקום בשישי בתשע לפנות בוקר. נראה כהזדמנות מצוינת להחליף חברים, ראו הוזהרתם), פתחתי בקפה שווה של בוסי והמשכתי בפלטת אנטיפסטי, בקלצונה פלפלים, בצלחת גבינות, בזיתים תוצרת בית וריבת ענבים. באנטיפסטי היו ארטישוק ירושלמי, אפונה סינית, חומוס, פלפלים, כרובית, גזר ושלושה סוגי קישואים בטימין. בפלטת הגבינות היו ארבעה סוגי גבינות, שאם מחברים את אחוזי השומן שלהם לא מגיעים אפילו למאית מאחוז הטעם. בזיתים היו ירוקים ושחורים מתובלים ושווים, ובריבת הענבים היו... ענבים. והכל, תענוג איטלקי צרוף.

העפתי מבט לאחור עם זית ירוק בפה. מוטי ועובד נוסף מנקים. זה מקרצף את מכונת הקפה המבריקה ממילא, זה מנגב אבק לא נראה מהתיונים הסמוכים לקופה. הכינורות מנגנים ברקע, אני חוטף עוד ביס מהקלצונה ומדמיין שאני בטוסקנה. ברור לי, וכנראה שברור גם לרוני ומוטי, שהעתק של החוויה האיטלקית הזו לאבן גבירול היה שואב אליו מחצית מתל אביב. ברור לי גם שאם כך היה, הייתי מרעיף עכשיו סופרלטיבים על מקום שכולכם מכירים וההנאה שבלגלות לכם את האוצר הקולינארי הבתולי הזה היתה נלקחת ממני.

הטמפרטורה בחוץ מתחילה להתחמם ואט אט מתמלאים השולחנות שמתחת לעצים באוויר הפתוח. לקחתי כמה פתקים מהמדף הסמוך ולמדתי מהם על סוגי הפסטות המוגשים באמצע השבוע מידי יום בין 12:00 ל-16:00. למדתי גם על סדנאות הבישול האיטלקי שמעבירים בני הזוג במקום פעמיים בחודש.

אין לי ספק שאם אתם מחשיבים עצמכם כמבינים בעולם האוכל התל-אביבי, זה עניין של חודשים ספורים עד שתהיו חייבים להצטייד ב"וי" ליד רוני מוטי ברזומה הקולינארי שלכם. אל תשכחו מי שלח אתכם, ולמקרה שתעיזו לשכוח פשוט תביטו ימינה; בתדירות שאני הולך לשרוץ שם עכשיו, סביר להניח שמי שטוחן קלצונה בשולחן מימן זה אני. ענק. פשוט ענק.   

*הכותב היה אורח המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי