נכנסתי לטוקופיה הכשרה (כן כן, זו לא טעות...) שבנס ציונה וחיכיתי לאודי שייבש אותי, כרגיל. מתברר שמורן, החברה שלו, התלבטה אם לתת לו לצאת. מדהים איך פודלית מחזיקה כל כך קצר רוטוויילר. קובי דלל, השף והבעלים, ניגש והציג את עצמו בחיוך מנומס. הסברתי שאני ממתין לחבר, בדיוק כשאודי נכנס ברעבתנות. קובי העביר עליו מבט בוחן לאורך, ובעיקר לרוחב. החיוך נעלם. זו הפעם השניה של שנינו בטוקופיה ונראה שהיא משתבחת עם השנים (8 במספר). המקום המה אנשים, והאווירה החמימה והיוקרתית נתנה לנו קונטראסט מעורר תיאבון לסערה המשתוללת בחוץ.
בטוקופיה, כך נדמה, החליטו לבחון את גבולות הקיבולת שלנו. פתחנו בשני צ'ייסרים עם מרגריטה אלכוהולית מתותים טריים. אודי המשיך עם קוקטייל גרינדיי על בסיס מידורי סאוור וקיווי ואני עם בורה בורה, קוקטייל המזכיר קאיפיריניה, רק עם אשכולית אדומה ורום. טעים. המידורי עם הקיווי יותר. ממתינים בדריכות להמשך.
שולחננו הועמס בפטה כבד עוף עם ריבת בצל על מצע סילאן, חציל בלאדי קלוי על טחינה גולמית, מקלוני כבש עטופים בבצק פריך על מצע טחינה ועגבניות, קרפצ'יו בקר בתחמיץ שמן זית ולימון עם רוקט ושום, כנפיים מוקפצות ברוטב סצ'ואן מתקתק, וסלט גינה עונתי עם ויניגרט לימון. לא עמדתי בקצב המלצרים שחגו סביבנו, כשכל אחד נותן הסבר מלומד ומנומק על המנה שבידו ועל מרכיביה. עושה רושם שמעבר לבישול היצירתי השקיע השף לא פחות בללמד את המלצרים אודות כל אחת מיצירותיו.
הפטה נראה סופני. כמעט הספקתי להריח אותו בארבע השניות לפני שנבלע בשלמותו בצד השני של השולחן. מקלוני הכבש גם עשו רושם מצוין. מה שבטוח זה שאחרי שימון דפנות הוושט של אודי בפטה הכבד שניהם החליקו שם פנימה ממש מהר. הקרפצ'יו עוצב כאילו יצא השניה מסט צילומים למגאזין אוכל. לא תאמינו כמה מהר גילית איך מעוצבת הצלחת שמתחתיו. החלטתי לעשות מעשה וחטפתי ביס גדוש מסלט הגינה. התענגתי על כל סמ"ר של חסה כשאודי פירק גם את הכנפיים ואת החציל עם הטחינה. אחלה סלט גינה יש בטוקופיה.
אחרי הפינוי של מה שלא נשאר מהראשונות קיבלנו סורבה לימון שווה טילים, על מנת שיחליף לנו את הטעמים. אודי חשב שזה הקינוח וכמעט הפך שולחן. חמש דקות לקח לי להרגיע אותו ולמנוע בגופי השתלטות עויינת שלו על הסטייק של הזקנה מאחוריו. הוא קיבל אנטריקוט במשקל 400 גרם, אני קיבלתי 650 גרם צלע עגל חלב. עוד חמש דקות יגיע קובי ויספר לנו על הקטע שלו עם בשר טרי ואיכותי. תכל'ס? אחרי ביס אחד מהמאסטרפיס הזה אני לא ממש צריך את ההסברים שלו. טעמתי משניהם ונדרשתי להכרעה. קטונתי. כל סטייק פשוט פגז, המשך ישיר של מנות הפתיחה השוות והמדוייקות.
אודי גילח את הצלחת תוך דקות והכתיר את הארוחה בתור השווה ביותר שהיינו בה ביחד. בנקודה הזו קובי התיישב וסיפר לנו בפרוטרוט על תהליך ההכשר שעברה המסעדה בחודשיים האחרונים "כי גם לשף מגיע לנוח", כמו שהוא אומר. אודי מתלהב מהחוויה שאך זה סופקה לנו ופוצח בסדרת שאלות לקובי. ושואל. ושואל. ושואל. ומנפח לשנינו את המוח. ושואל. ומקבל בעיטת רמיזה עבה מתחת לשולחן. ושואל. מורן, אני מחזיק ממך. באמת. הוא כנראה מבסוט לגלות שמתחת לבית שלו מסתתר מקום רומנטי כזה שיחסוך לו כמה נסיעות למסעדות תל אביב או הרצליה.
בקומה השניה של טוקופיה עתיד להיפתח בקרוב אולם אירועים, כשר כמובן. נדמה לי שאודי יודע כבר איפה הוא חוגג את היומולדת הבא שלו. סיימנו מבסוטים עד אין קץ. אני רץ לעבודה (כן, שבת בלילה, אני יודע...) ואודי פותח את הסנדביץ' שצוייד בו לדרך חזרה (הבן אדם לא שבע לעולם, כנראה) וזז הביתה. נס ציונה, ראי הוזהרת, אנחנו עוד נשוב.
*הכתבה מכילה תוכן שיווקי
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת