המוסד

מסעדת 206, שנמצאת בשכונת צהלה בתל אביב, היא לא סתם עוד מסעדה. מדובר במוסד. 206 היא מסעדת הבית של קבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב ומקום המפגש המרכזי של כל מי שעוסק בספורט בישראל. חוץ מזה, 206 היא מוסד של אוכל טוב, בלי התיפיפויות מיותרות. בשר נטו, עם סלטים טריים ומשובחים, פיתות חמות ואיזה דרינק טוב בצד.

אני והארגנטינאי (שהוא חובב כדורגל מושבע, כמו כל הארגנטינאים) הלכנו לשם כדי לשלב בין שני הדברים המהנים ביותר: ספורט ובשר. המסעדה, נמצאת מתחת למסעדת האחות דגים 206, שמתמחה בדגים ופירות ים. כשנכנסים לחלל המסעדה אי אפשר להתעלם מתמונות שחקני הכדורסל של מכבי תל אביב מכל השנים, שניבטות אליך מכל כיוון. עם גביע ביד, צלחת אליפות, או סתם מחייכים חיוך גדול. משה, אחד המלצרים הוותיקים במקום, קיבל אותנו כל כך יפה כבר כשנכנסנו, שמיד הרגשנו בבית.

הרגשת הביתיות והאירוח החם מכל הלב הם מהדברים הבולטים ב-206 וכמוהם גם הרגשת האקשן הבלתי נפסקת. גם המחירים הסבירים (המחיר הממוצע לסועד הוא 80 ₪) הופכים אותה למקום שאפשר להעביר בו ערב של כיף עם המשפחה או החברים.

אנחנו התחלנו את הארוחה עם מבחר של סלטים טריים ומצוינים, תוצרת המקום. במילים אחרות, בהמלצת משה - החלטנו "לפתוח שולחן". חוץ מזיתים וחמוצים (מצוינים) ופיתות חמות, הזמנו חומוס עם טחינה, פטרוזיליה, שמן זית וקצת חריף, מנה של פטריות חמות, סלט טורקי וחצילים בארבע גרסאות שונות. הגרסא הראשונה היא של חציל קלוי על האש, טבעי ובלי תוספות. השנייה היא של חציל במיונז, השלישית של חציל רומני והרביעית - חציל עם פטרוזיליה, עגבניות, מלפפונים ונגיעה של לימון. כולן נהדרות, האחרונה פשוט מצוינת. קצת ניגובים ונשנושים, כוס יין אדום ומצב הרוח מרקיע שחקים.

המנות העיקריות שהגיעו הרימו את המורל אפילו עוד יותר. שיפודי הפרגיות ב-206 הם פשוט נהדרים, וכמותם גם צלעות כבש, עסיסיות ועשויות בדיוק כמו שצלעות כבש צריכות להיעשות. גם מנות קבבונים ושיפודי פילה לא אכזבו אותנו. ליד הבשרים הלכנו על צ'יפסים, שמנמנים ופריכים.

גם אם עד עכשיו נהנינו מאוד, הרי ששולחן גדול, שהתארגן מאחורינו, עורר בנו סקרנות. מעניין אם מכבי תל אביב בדרך – הרהרנו בקול רם. מהר מאוד נפתרה התעלומה. אמנם מכבי תל אביב בכדורסל לא הגיעה, אך, לשמחת ליבו של הארגנטינאי שלי, כל הסגל המקצועי של נבחרת ישראל בכדורגל הגיע ישר מהאצטדיון. מתרגשים מהעובדה שבשולחן לידנו מנגבים חומוס שורה אובארוב, מוטל'ה שפיגלר, משה סיני ודרור קשטן (ועוד כמה) סיימנו בהנאה רבה את העיקריות ועברנו לקינוח.

בזמן שמשה (המלצר, לא משה סיני) המליץ לנו, וגם הביא לנו – שתי מנות אחרונות: בוואריה וטארט טאטן וגם שתי כוסות תה, הקשבנו בעיון רב לסיפורי הכדורגל מהשולחן הסמוך. היה מרתק והארגנטינאי ניצל את ההזדמנות כדי להרביץ בי קצת תורה, כשהוא סוקר ציוני דרך חשובים בכדורגל הישראלי. מנת טארט הטאטן הנדיבה, שהגיעה בינתיים לשולחננו, הוגשה כשהיא חמה ולצידה כדור גלידת וניל. גם מהבוואריה הוגשה פרוסה נדיבה, עם אגוזי מלך וסירופ שוקולד, כמובן. ועם טעם ממש כמו בבית. זה הרי הקונספט ב-206: אקשן בלתי פוסק ברקע, הרגשה חמה וביתית ומנות נדיבות, שעושות מתוק בלב.

*הכותבת היתה אורחת המסעדה.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי