חלק נבחר מארגנטינה מכונה 'ארץ האש'. האם זה בגלל שהם יודעים לעשות בשר על האש כמו שאף אחד אחר לא יודע? בתור אדם סקרן חובב גיאוגרפיה, החלטתי לקחת על עצמי את המשימה לבדוק את זה על מסעדת "אל גאוצ'ו" הירושלמית. "אל גאוצ'ו" היא מסעדה ארגנטינאית בפרט ודרום אמריקאית בכלל. אפילו המלצרים לבושים כמו מלצרים ארגנטינאים, ואם אתם לא יודעים איך מלצרים ארגנטינאים מתלבשים - תקפצו לארוחה.
מיד כשנכנסנו וישבנו קיבלנו שתי כוסות פונץ' חם מיין אדום, שהדיף ניחוחות תפוזים וקינמון (ועוד כל מיני דברים טעימים). לשולחן הגיעו גם צלוחיות נשנושים חביבים: שעועית לבנה, חצילים חמצמצים וסלט תפוחי אדמה. מלצרית מקסימה עם מבטא דרום אמריקאי (במסעדה עובדים מלצרים מארגנטינה, קובה, קולומביה ועוד כל מיני מדינות שמחבבות דיקטטורים) הסבירה לנו בדיוק על הבשר, אבל לא נקדים את המאוחר. למי שלא אוהב בשר (מי זה?!) מציע התפריט פסטות, מרק ושיפודי ירקות.
התמזל מזלי והבאתי איתי מישהו שהתגלה כגבר הטיפוסי: חולה על אלכוהול, בשר וחיטוט בין אצבעות הרגליים (לא בו זמנית, תודה לאל). ברגע שהוא ראה את התפריט הוא לא היה מסוגל להתרכז עד שהגיע הבשר. למנה ראשונה הזמנו סלסיצ'ה (22 ₪), נקניקיה חריפה, טעימה ונעימה. הזמנו גם אינצ'ילדה (25 ₪) - כיסון בצק מטוגן וממולא בכל מיני דברים. במקרה שלנו הוא מולא בירקות קלויים (שיכלו להסתדר עם קצת יותר תיבול) והגיע עם רוטב סלסה מעולה.
ואז הגיע הבשר. המלצרית הנשמה המליצה מאוד על
אחרי שהפרדנו במאמץ רב את הגבר-גבר משאריות הבשר, התפנינו לעיין בקינוחים. המלצתנו בפה אחד – צ'ורוס. אלה מקלות בצק מטוגנים ומגולגלים בסוכר עם קינמון. כבר טוב. על כל מקל בצק יוצקים רוטב בטעם אחר: חלבה, שוקולד, ריבת חלב. חבל על הזמן.
בקיצור, לא לחשוב יותר מדי. אם בא לכם בשר, פשוט תתיישבו ב"אל גאוצ'ו", תסמכו עלי שלא תצליחו לקום מהכסא.
*הכותבת הייתה אורחת המקום.
*הכתבה מכילה תוכן שיווקי
כתבות נוספות של יעל צלניק
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת