הוקוס לוקוס

כדי להוציא אותי בערב גשום מחוץ לבית החמים אפשר תמיד לפתות אותי במנת ברזל. את בן זוגי אפשר לפתות באומגה 3. ככה זה אצלנו, כל אחד אחראי על ויטמין אחר בגוף. הפעם שמנו פעמינו למסעדת ה"צדף" מקום שהשכיל להכיל את כלל הצרכים שלנו. במרחק של עשר דקות מתל אביב על איילון אתם מגיעים למסעדה הכי שווה בראשון לציון (עד שיוכיחו לי אחרת); נברשות מהתקרה, ריהוט מעץ מלא, ריחות אוכל משכרים ומארחת חיננית. כל אלה ייפרשו לפניכם כבר בכניסה.

"הזמנתם מקום?" תהתה המארחת. המקום המה אדם, ולמזלנו נדנד לי כל הבוקר בן זוגי היקר ש"אם לא תזמיני לנו מקום, ניאלץ ללכת למסעדת דגים". אני הלוא זקוקה לברזל ולא לדגים, ועל כן הפנמתי את המסר ועשיתי את הדבר הנכון עוד בתחילת היום. "בטח שהזמנו" עניתי בשמחה.

התיישבנו בשולחן קרוב לבר, ממש ממול לחדר הפרטי. דוד, מנהל המקום, סיפר לנו על כנסים ואירועים שנערכים בחדר - רפואנים למיניהם שמתכנסים להם בחדר הפרטי וזוללים את נפלאות הקולינאריה של המקום. הזמנו 2 כוסות יין מיקבי הגליל קברנה אדום וריזלינג לבן חצי יבש. עוד לפני שסיימו להגיד "אחת שתיים שלוש דג מלוח" השולחן הוצף בסלטים טובים ומעוררי דמיון ולשון: סלט אבוקדו, גזר עם שום, סלק מתובל, לבנה, איקרה, מטיאס מרענן וטחינה בריאה. כל אלה (ועוד..) הוגשו עם לחם חם וטרי.

לא נפלנו ב"מלכודת" הסלטים. טעמנו ושמרנו מקום לדבר האמיתי. מבט חטוף בתפריט העלה דילמות רבות ולאחר התחבטות ארוכה בחרנו בסביצ'ה בורי, שהוגש עם טאבולה ובמנת טבעות קלמארי צרובות עם קונפי שום, שהוגשו על מצע לבנה. שתי המנות המצוינות הללו גרמו לבלוטות הרוק שלי לעבוד שעות נוספות, מה גם שעיצובן היה מרנין וצבעוני.

הרגע הגדול הגיע: עיקריות או לא להיות. המבחר העצום של הדגים בתפריט שבה את לבו של חובב הדגה: דניס, לברק, בס, מוסר, פורל, בורי, מושט, ברבוניה, לוקוס, פארידה, והחגיגה בתפריט נמשכת עם פירות הים והבשר. אני הלכתי על פילה בקר, חתוך בצורת פרפר ועשוי למחצה – פילה רך ומתקתק בזכות רוטב היין וציר הבקר, שהגיע בליווי פירה פשוט ונמס בפה. חובב הדגה הלך על לוקוס שלם. "אני לא רוצה פילה לוקוס, רוצה דג שלם, עם העיניים" אמר באסרטיביות משכנעת ולא נתן לאיש לבלבל אותו. הוא לא התאכזב, ובנחישות ורגישות חיסל את ההוקוס לוקוס שלו והעיד על טריות החומר: "אם השף לא מתחכם עם הדג, הדג לא מתחכם איתך" – נראה לי שהוא התכוון שהתוצאה הייתה טעימה במיוחד. בכל אופן, לא נותר פירור אצלו בצלחת.

אחרי מנוחת לוחמים קצרה, מחויכים עד הגג, הזמנו שתי מנות אחרונות: פונדנט שוקולד חם שהוגש עם כדור גלידה וניל (מעולה) ועוגת גבינה עם שוקולד לבן ותפוח עץ ברוטב תפוחים (מעולה מעולה מעולה!).

לסיכום, תענוג של ארוחה, במרכז הארץ קרוב לכביש לאיילון (אם אתם בדרך...מה לא תעצרו?), תפריט מגוון ומעניין ומחירים הוגנים. כל מילה מיותרת.

*הכותבת היתה אורחת המסעדה.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי