להתניע ולבוא

לפעמים לצאת מגבולות תל אביב נראה לי מיותר. למה לצאת? לא צריך להזיז את האוטו מהחניה (רק להתניע פעם בשבוע), זיהום האוויר בדיוק במינון שהריאות שלי צריכות והמסעדות טובות. מה רע?  

השבוע, במקום להסתפק בהתנעה בלבד, החלטנו לנסוע בו קצת, ומסיבה מאוד מוצדקת. במרחק עשר דקות נסיעה מתל אביב (ברגעי החסד של הפקקים) נמצאת הרצליה (מקום משופע בחניה!) ובה "סבסטיאן".

כבר בכניסה העיצוב המטריף של המקום שובה אותך. כמו סרט אירופאי משנות השלושים, עושה לך חשק להתחבק. למי שלא הקדים להזמין ולא צפה את הביקוש למקום, ממתינות ספות מפנקות וסיידר תפוחים עד שיתפנה לו שולחן. אנחנו הזמנו מקום מראש והמארחת המתוקה בכניסה הובילה אותנו למקומנו הרומנטי שמשקיף על המסעדה. על הבר זוגות-זוגות, יפים ויפות, והמסעדה כולה מלאה באוכלוסייה נהנתנית. פעם בשבוע גם לנו מותר...

לכבוד המאורע החגיגי (הזזנו את האוטו מהחניה!!!) הזמנו קוקטיילים בהמלצת אנסטסיה, המלצרית שלנו. עם שם כמו שלה זה חייב להיות טוב. קוקטייל גריני - שהיה מוצלח ורימוני וקוקטייל דייזי - חמצמץ ומחליק.

לראשונות קיבלנו ברוב טקס קלמארי ממולא בפירות ים עם חמאה ולימון - תענוג של מנה (חבל שהיא נגמרה) ושרימפס בציפוי פריך ברוטב צ'ילי-יוגורט. השרימפסים הטריים, עם החריפות המתקתקה של הצ'ילי היוו שילוב מוצלח. הקוקטיילים שיחררו נעימות חמימה בגוף ובן זוגי הזמין לנו שתי כוסות יין אדום. היצע היין איכותי, רחב ומתומחר בהגינות, כך שתוכלו לשמור על רמת אלכוהול אחידה לאורך כל הארוחה (וקצת אחרי).

לעיקריות העפנו מבט נוסף על התפריט. טל הרשקוביץ', שף המקום, הצליח לבנות תפריט מגוון, אך עם זאת לא עמוס. בנוסף, רצוי להתעדכן עם המלצרית (במקרה שלנו בת הצאר) על מנות היום. בן זוגי, באופן מאוד לא מפתיע (הוא חובב דגים מוצהר), לקח פילה דניס בטאבון על עלי מנגולד עם ירקות שורש – טרי, רך ונימוח בפה, ואילו אני השכלתי לבחור את האנטרקוט - 300 גרם של אנטרקוט בגריל עם מח עצם ברוטב ציר בקר ויין אדום. נתח מצוין של אנטרקוט (שזו סוג של אמנות לדעת לבחור), רך, עשוי במידה ועסיסי לחך. מח העצם חוסל באלגנטיות על ידי חובב הדגים, בשבילי העסק היה ציורי מדיי.

לגרנד פינאלה, המקום בו אנחנו תמיד לא מצליחים להחליט על מנה אחת לשנינו, הלכנו על שתי מנות אחרונות. חובב הדגים הלך על המרנג מוס שוקולד לבן עם רוטב וניל ופירות יער, ואני על האייס ברולה עם רוטב שוקולד לבן וטוויל שוקולד. אני חיסלתי את שלו והוא את שלי... סיום מושלם.

מנסים להימנע מהמחשבה על חניה בתל אביב, מאושרים מהחיים (נפלאות האלכוהול) ומהארוחה עזבנו את סבסטיאן בצער רב וביגון קודר. אנחנו עוד נשוב. הפעם ברכבת.

*הכותבת היה אורחת המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי