לא משנה כמה דרמטית אעשה את פתיחת הטקסט הזה, ולא משנה עד כמה אשקיע בסיפורים קורעי לב על אודות מערכת היחסים ההרסנית שלי עם שעות הבוקר, אגיע בסופו של דבר לאותה מסקנה חותכת – הבוקר ב'מצדה' מספק את מה שצריך. כל מה שרציתי, בתור בנאדם שמתעורר בבוקר לתחושות פיזיות של חיה פצועה וחסרת אונים, הוא מקום שקט, שאוכל לשבת בו לבדי, עם עיתון הבוקר ועם כוס קפה טובה ומיץ טבעי. מצדה נתנו את זה, ועוד מעבר, וטוב שכך, כי עצבי הבוקר הרופפים שלי פשוט לא היו עומדים במשהו אחר.
מצדה ממוקמת בקצה רחוב יוחנן הסנדלר שבאזור התעשייה של הרצליה. בגלל המיקום הצידי של בית הקפה, אפשר להיכנס אליו מבלי להרגיש בהפסקת צהריים של אמצע יום העסקים הממוצע. ההרגשה הזאת מלווה בתחושת שחרור של פסק זמן מהחיים. וזה בדיוק מה שהבוקר דורש. משהו מרוחק, שקט, רגוע ורחוק אלף שנות מלחצי היומיום. אני בחרתי להגיע לשם בבוקר המוקדם, לפני יום העבודה. נורה ג'ונס קישטה את הסאונד שבחלל המקום עם הקול הנעים שלה (בדרך כלל לא הייתי מעדיפה לפתוח את היום עם איזי ליסנינג, אבל משום מה היא קלעה בול), המלצרית הבודדת היתה נעימה ונתנה לי בדיוק את המרחב שהייתי זקוקה לו, ועיתוני הבוקר מצידם נתנו בדיוק את מגוון החדשות הרעות שאני רגילה אליהן.
פתחתי את התפריט במגוון עסקיות הבוקר. ארוחת בוקר רגילה עם סלט, גבינות, ביצים, מיץ וקפה פתחה את הרשימה, ומהצד השני - בעיתון מספרים שבקצרין ממשיכים לחקור את מקרה הרצח של הילדה. המשכתי לקרוא וראיתי שוב את אותה ארוחת הבוקר, רק בתוספת של חזה אווז ובצל בחביתה. בינתיים, שוב בצד השני של השולחן, התביעה נגד חיים רמון ממשיכה בשלה. בחרתי בארוחת הבוקר הזאת, והמשכתי לעלעל בדפי העיתון. עכשיו כולם מביעים דעה לגבי הוצאתו להורג של סדאם חוסיין, והעיניים שלי נעו בין החדשות המרות בעיתונים המשוחדים ובין המשך התפריט, שהציע גם טוסטים, פנקייקים, מוזלי ושאר מאכלי בוקר. מזל שאנחנו חיים בעולם סכיזופרני. אחרת לא הייתי מחזיקה מעמד.
ארוחת הבוקר שלי הגיעה עם ארבע לחמניות חמות שלידן חמאה, קונפיטורת תות ופסטו. את החביתה קיבלתי לצד לבנה שהייתה מצוינת, גבינה בולגרית, גבינת שמנת וסלט טונה. בחביתה עצמה היו שבבי חזה אווז שהזכירו לי מאוד את האמריקאים (שאוהבים לעשות מכל דבר שבבים). המלצרית הציעה לי, כשביקשתי כוס מיץ תפוזים סחוטה, לשתות מיץ פירות טבעי אחר ולכן החלטתי ללכת על שייק אננס ותות שיכול להוות ארוחת בוקר בפני עצמו. בינתיים במדינה, אם תהיתם, גילו שהדיכאון פוגע ברמת התעסוקה. בצד השני של השולחן ארוחת הבוקר השקטה שלי המשיכה להיות רגועה. תודה לאל על יכולת ההדחקה, ושהייתי בדיוק בקפה הנכון.
*הכותבת היתה אורחת המקום.
*הכתבה מכילה תוכן שיווקי
כתבות נוספות של רותם ארז
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת