שער זהב

השבוע נסעתי עם אחי גיל לאורו הכשרה שבגאליה. פעם שנייה שאני באורו. בעצם, שלישית. ערב של אמצע השבוע ולמרות זאת החניה בחוץ, כמו גם האולם הענק שבפנים, מלאים עד אפס מקום. מספר האנשים בפנים גדול יותר, כמדומני, ממספר כל תושבי האזור גם יחד. מכך אני מסיק שאורו הפכה אתר עלייה לרגל לעוד תל אביבים חובבי קולינריה איכותית כמונו. לא אלאה אתכם בפירוט חוזר על העיצוב המוזהב בפנים ועל ההשקעה והמחשבה שהושקעו ועדיין מושקעות בכל פרט במקום המפואר הזה.

התיישבנו ביציע הכבוד של הלא מעשנים וקיבלנו תפריטים. דילמה. באמת שאני מנסה להימנע מקלישאות חבוטות בסגנון "הכל נראה כל כך טוב שלא ידענו במה לבחור", הבעיה היא שכבר היינו בסרט הזה והניסיון מלמד אותנו שכל מנה מלמיליאן. ירדנו מזה ונתנו למלצרית להוביל אותנו. קיבלנו כפתיח סלט אורו משמונה סוגי ירקות עם שמן זית ולימון, חתוך גס בדיוק כמו שאני חותך בבית כשאני רוצה לנשנש משהו לא נוטף שומן מול משחק כדורגל מכור בטלוויזיה. אחרי שקיבלנו הרגשה ביתית והשקטנו בירקות את מצפון הכולסטרול שלנו, העומד להשתולל, עברנו לליגה של הגדולים.

את קרנבל הבשרים פתחנו בעלי גפן ממולאים בבשר טלה ברוטב לימונים ומתובלים בהל וקינמון, ואיתם מרק "מעדן צפון אפריקה" עמוס בבשר עגל, במח עצם ובגרגירי חומוס. הבטחתי ליגה של גדולים לא? בניגוד לליגות אחרות בזו של האורו אתם מקבלים לצלחת בדיוק מה שמופיע בתפריט. פה אין משחקים מכורים. עלי הגפן מעולים, המרק שווה בטירוף, והוגדר על ידי שנינו כפתיח חובה, במיוחד ללילות החורף.

המשכנו לטפס בסולם השחיתות וקיבלנו לשולחן צלעות טלה 800 גרם ברוטב קרמל ותפוז עמוס בשומן, מפוצץ בבשר, רך וטעים עד כאב. אני חוזר, 800 גרם. אם אתם חושבים שנשאר משהו מהכמות הזאת, אתם טועים בגדול. אבל פתחנו, כזכור, בסלט ירקות חתוך גס כך שהמצפון והקיבה שלי בתיקו. ואם כבר התיימרנו לשחק בליגה הגבוהה אז צירפנו לטלה גם כבש ביין וערמונים. מדהים לפחות כמו המספרת של רונאלדיניו.

גיל עבר עבירה לא ספורטיבית כשתפס עצם מהספריבס בשתי ידיים וגילח לה את הצורה בלי כלי עבודה קונבנציונאליים לעיניהם המשתאות של הסועדים מסביב. בליגה שלנו אין הנחות והוא קיבל הרחקה מהמגרשים לחודש ימים, הוא ידע מראש על העונש הצפוי והגיב: "אם כבר כרטיס אדום אז עדיף שזה יהיה בשביל מנה כזאת". שתק ותפס עוד אחת. תיאלצו להתרגל לראות שמות אחרים בכתבות הקרובות שלי.

קינחנו בסיגר טופי קוקוס מצופה עם אננס מטוגן. אין מילים, אז אני אשתוק. הכל כשר שם, אתם קולטים? טוסו לאורו. אליפות.

*הכותב היה אורח המסעדה.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי