ביום חמישי בשעה היעודה, פתחתי את דלתה של גולדה, רק כדי למצוא אותה שקועה עד הצוואר בסוודרים. "אני מחליפה לארון חורף" היא מלמלה לעברי בייאוש. "עזבי, כדור הארץ מתחמם" אמרתי לה, "חורף, זה כל כך שנה שעברה". מבלי להביט שלפתי לה כמה פריטים ואמרתי – תלבשי. לראשונה בחייה גולדה הייתה לבושה באופן ההולם למסעדה (גולדה: חולצה ומכנסיים, מי היה חושב שזה מה שלובשים לבליני).
בלב שכונת נווה צדק, נוטינג היל של תל אביב, שוכנת מסעדה איטלקית בעיצוב כפרי ששומרת כבר שנים על רמה גבוהה של אוכל ושירות. משפט הקסם: "שמרנו לכן מקום ליד האח" גרם לנו ללכת שבי אחרי המלצרית אל השולחן שלנו. התיישבנו. לרגלי האח המבוערת הבטנו זו בעיניה של זו. מסביבנו אנשים יפים התענגו על מנות יפות ואמרו משפטים יפים. הכל היה מאוד פיוטי, וגם גולדה ניסתה: "יש לי משהו בין השיניים?". קצת הצטערתי שהיא בת זוגי לארוחה אבל אלו דרישות התפקיד.
עוד בטרם נכנסנו לעובי התפריט הונחה על שולחננו סלסלת לחם חם וטרי שנקלה על האח, וצלוחית עם שמן זית וחומץ בלסמי משובח. נשנשנו. אין כמו לקרוא את התפריט בשעה שאת מנשנשת. מסעדת בליני מציעה מבחר מנות ראשונות, מגוון פסטות, בשרים, דגים ופירות ים, וכמובן - קינוחים. פתחנו בפלטת אנטיפסטי (49 ₪) למנה ראשונה. צלחת עצומה וססגונית הוגשה לשולחן הנושאת חצילים ברוטב דבש ובלסמי, בטטה אפויה, זוקיני קלוי, פלפלים קלויים עם שום ושמן זית, וכרישה ברוטב תפוזים וחומץ בלסמי. לכל אחד מן הירקות היה טעם שונה ומובחן, ועדיין הכל הצטרף לכדי חגיגה הרמונית וטעימה ביותר.
למנה עיקרית הזמנו תחילה ניוקי תפו"א ברוטב שמנת ופטריות כמהין (56 ₪). בואו נדבר רגע על הניוקי. רק מתוך אחריות עיתונאית אנחנו לא מקדישות את כל המלים שהוקצו לנו כדי לשיר הלל לניוקי (ג: מקאמה לניוקי: טעמך מעולה וקטיפתי/ מדוע עכשיו אתה לא איתי?/ הרוטב עשיר, הניוקי נימוח/ חיוני ונחוץ כמו נקבת השילוח). אחרי ההדרן המשכנו למניפת סינטה עגל ביק (93 ₪) – 300 גר' עסיסיים של בשר סינטה, עשוי בגריל להבות ופרוס כמניפה, שהוגש עם רוטב יין אדום מתוק ורוזמרין. הפעם, היה כל טעים שחיברנו חמשיר (ג: אהמ אהמ, חמשיר למניפת סינטה!) שאותו נשמור לעצמנו.
לאורך כל הארוחה, השירות במקום היה קשוב, מקצועי והצליח לענות על כל צרכינו במהירות ובו זמנית לא להאיץ בחוויית האכילה, ולתת לכל שלב את הכבוד המגיע לו (ג: סיפרנו לכם כמה הניוקי היה טוב?). כדי להוריד את האוכל, הפציעו על שולחננו שתי כוסות שמפניה עם קוקטייל בליני, שמורכב מנקטר אפרסקים קפוא, שמפנייה ויין אדום. להמצאה המבורכת הזו אחראי פלוני מבר בונציה, ובזכותו יכולנו להמשיך לקינוח.
טירמיסו (32 ₪). האם אני יכולה לכתוב שיר על טירמיסו? ובכן, רק מכיוון שאין חרוזים למילה טירמיסו אני אסתפק בלהמליץ לכם בחום על המנה המעולה הזו, שנעשית במקום (ג: גייסו, כייסו, היסו, מרק מיסו..). אלתרמן שלצדי הזמינה טוסקנה (32 ₪) – מוס חלבה עם ערמונים ושוקולד לבן. לצד המתוק לגמנו תה נענע ואספרסו, כמובן. התה היה מעולה. האספרסו? אין לי מושג, אני לא שותה קפה (ג: אבל טירמיסו היא טורפת עד הכפית האחרונה. האספרסו היה מעולה אף הוא).
הערב כולו לווה ביין הבית, פרמיטיבו רוקה אלטה 2003 (74 ₪): היין מוגש בבקבוק ללא תווית ונמזג לכוסות שולחן, מה שמעצים את התחושה האיטלקית-כפרית עוד יותר. כשהלכנו מסופקות ביותר לכיוון האוטו הגעתי למסקנה שבליני הוא באמת מקום מהסרטים. אני חושבת שזו תחילתה של ידידות מופלאה (ג: אחי, איפה האוטו שלי?).
*הכותבות היו אורחות המסעדה.
*הכתבה מכילה תוכן שיווקי
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת