הגולם הפך לפרפר, וההבטחה הפכה למציאות. מסעדת אדורה, והשף אבי ביטון העומד בראשה, שהתחילו לפני כשנה וחצי, פרעו את השטר, והם כיום חלק בלתי נפרד מחוד החנית בזירה הקולינארית בתל אביב. בתקופה זו, המסעדה והשף שמאחוריה המשיכו בדרכם הייחודית, רחוק מהמיינסטרים. בזמן שחלף השף ביטון התבגר, הבלורית נעלמה, אך החיוך הממזרי והכישרון הגדול נותרו בעינם.
ביום האתמול, אילנה היפה והח"מ, פקדו את המסעדה כדי לבדוק מה השתנה בתפריט של אדורה בשנה האחרונה. למעשה, הביקור במסעדה התחיל מספר שעות לפני. עבודה אינסופית מול המחשב שולבה בהצצה לאתר הבית של המסעדה, שגילה תפריט מעניין, מגרה וסקסי. למרבה ההפתעה, הגם שהמסעדה צברה מוניטין כמסעדת שף גורמה מובילה, רף המחירים נותר נמוך, באופן שערורייתי כמעט.
המסעדה הייתה ונותרה נעימה מאוד. עיצוב נאה, מרווח ומכובד, מבלי להיגרר לכבדות מיותרת. המסעדה נוהגת באורחיה בכל כללי הטקס, ומכבדת את הסועד בכלים נאים, ושירות אדיב ומקצועי. תפריט היין למשל, לוקח אחריות ומשדר בחירה מושכלת של יינות. אגף שלם מוקדש ליין ישראלי, ובכלל זה יינות בוטיק איכותיים. לצד זה, מספר לא רב מדי של יינות נבחרים מרחבי העולם. אנחנו לקחנו מרגלית קברנה סוביניון 2004 (185 ₪) שהיה מהמעולים שיש, והיווה בן לוויה מושלם לארוחה מצוינת.
ראשון הגיע לחם שאור, עשוי במקום ועטוף בנייר מרשרש, לצד קונפי שום (מעולה), עריסה של עגבניות מיובשות (גם), חמאה ומלח. ראשונות להשתדך ללחם המאוד טעים היו קוקי סאן ז'ק (בשר צדפות רך ומתקתק, שהטבע יצר ברוב גאוניות בצורת מדליונים, מוכנים להגשה), עשויים עם עשבי תיבול, על תרד מאודה ושמן כמהין (38 ₪). מנה שאיננה שכיחה במחוזותינו. אדורה משקיעה את המאמץ ומנפיקה מנה מיוחדת וטעימה. עוד הגיעו שרימפס בשמן זית וזעתר, על קרם חצילים (36 ₪), שהיו טעימים עד מאוד, והצליחו להכניס גיוון מרענן וטעם חדש לשרימפס אליו התרגלנו. לצד אלה, בקלאווה של כבד אווז, עטוף בבצק פילו, ברוטב של דבש וקסיס, מעוטר בשברי פיסטוקים (37 ₪). תדהמה בקהל. הדוניזם צרוף. מנה שכל אחד חייב לעצמו, לפחות פעם אחת. ההבדל בין לקרוא על מקום לבין לבקר בו, הוא כמו ההבדל בין לקרוא על מנה מהממת שכזו לבין לאכול אחת בתאווה גמורה.
בין לבין היין נמזג, הסכו"ם הוחלף והסיגריה הוצתה, בזמן המתאים ומבלי משים כמעט. השירות, כך התברר, משתלב היטב בחוויה, משרת אותה ולא נוטל ממנה תשומת לב מיותרת, והכל עם חיוך. תענוג, שמרגיש טבעי, אך נדיר משום בה במחוזותינו.
לאחר המנות הראשונות הרגשנו בידיים בטוחות, של מי שיודע את המלאכה, ומבין כיצד אוכל יכול גם לרגש. קחו למשל את שיפודוני פילה היען, שמגיעים עם סילאן (דבש תמרים) ומח עצם אפוי, לצד פירה רך ונעים (67 ₪). מעט יין, קובייה של בשר פילה רך ועסיסי ביחד עם כפית של מח עצם שחיתותי, נוגעים כולם ביחד בשלמות. לצד מנה מצוינת זו, הגיע פילה מוסר עם שרימפס, ברוטב קרם שרימפס עם עשבי תיבול, על פירה (74 ₪). הברקה של ממש. טעם עדין של שרימפס עוטף פילה מוסר עשוי באופן מדויק, וגם פירה שהשתדרג בשתי רמות בזכות קרם השרימפס.
גם במנות האחרונות לא מפסיקה אדורה לחשוב אחרת, ולהוציא לפועל מנות 'אחרות'. ליפה, כדור של גלידת קוקוס בתוך מרק ווניל לצד סיגר פיצוחים עשוי בצק פילו (שוס!). לחיה, "זאכר הל אספרסו", שם בומבסטי למנה – נפלאה – של מאפה שוקולד דק (כמו פסטל קטן של שוקולד), עם גנאש חמים של רוטב אנגלז ואספרסו.
בסיכום הדברים, אדורה היא מסעדת שף מצוינת, שחושבת אחרת, ומעניקה חוויה של ממש לאורחיה. משום מה, בדרך לא ברורה, מחירי המנות במסעדה נושקים לרצפה. לנצל, ועכשיו!!
*הכותב היה אורח המסעדה.
*הכתבה מכילה תוכן שיווקי
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת