השיבה הביתה

"רמצ'רון, א-י-מ-פ-ר-י-ה. כל השאר – דיזינטריה..." זו רק שורה אחת מתוך שירת המופת שליוותה את ימי נערותי הרמת-שרוניים באזור שבט נווה מגן של הצופים. האמת שמאז, פחות או יותר, לא היתה לי הזדמנות לצאת לבלות בתוככי המושבה, שכבר מזמן הפכה לעיר. בימים ההם פסגת הקולינאריה המקומית היתה משולש פיצה עם זיתים בדרך הביתה, אבל מאז גדלנו וידענו את העיר הגדולה ולא חזרנו יותר לרמת השרון, בטח שלא בשביל לאכול משהו.

ובכן, לא מדויק. מתברר שבמהלך המהפך העירוני, השתפרה גם הזירה הקולינארית ברמת השרון ואנשים בגילאי ה-20, 30 שלהם מגלים מחדש את העיר וחוזרים הביתה. אחת מהסנוניות הבולטות במגמה החדשה היתה הסושייה "הרמצ'רונית" הראשונה – Nooch, שמספקת סושי, מיני נודלס ומאכלים אסיאתיים לאוכלוסייה המקומית שצמחה וגילתה שיש Take Away קרוב לבית ומקום לקפוץ אליו במרחק הליכה (גם עם רכב תהנו מחנייה נוחה). מי יודע, אולי זו רק תחילת המגמה ויום אחד, תהפוך גם רמת השרון לזירת מסעדות רוחשת כמו הרצליה השכנה.

יעל ואני בפרץ נוסטלגיה, צעדנו לנו (ברגל!) לכיוון רחוב הסייפן ולמה שפעם היה מקום מושבה של ארתור, מסעדה שכבשה את מקומה במיתולוגיה הרמת-שרונית והוחלפה במה שנראה כמו העתיד – Nooch – שנראית פשוט כמו מסעדה שהייתם פוקדים בת"א או בהרצליה פיתוח ולא כמו פיצרייה מקומית שחוקה. אפילו בר יש כאן, תודה לאל.

אנחנו היינו רעבות לסושי ומכיוון שהתפריט מציע שלל אפשרויות וגם כמה קומבינציות שוות, הלכנו על Nooch special (98 ₪), שכוללת: rainbow 4 - רול רחב של אושינקו (צנון יפני), קאמפיו (דלעת), אבוקדו, מלפפון וגזר עטופים בטונה אדומה, בס, סלמון ואבוקדו, שהיה אסתטי במיוחד; 4 nooch cheese – סנדוויץ סושי חם של גבינה צהובה, סלמון ואבוקדו עטופים בטמפורה וטריאקי, שלא ממש עונה להגדרה הקונבנציונאלית של סושי, אבל עדיין היה טעים ומיוחד; 3 רולים קליפורניה - דג סורימי, אבוקדו ומלפפון בציפורי פירורי טמפורה; מאקי סלמון ואבוקדו, שהיה פשוט וטעים, נגירי סלמון; נגירי טונה אדומה; נגירי בס; 3 שרימפס טמפורה; וקונוס ספייסי טונה, כולם טריים וטובים. אל הקומבינציה קימבנו גם כמה רולים  Inside Out כמו אונאגי (39 ₪) - צלופח ומלפפון עטופים באבוקדו עם רוטב טריאקי, אוסלו (28 ₪) – רול סלמון ואבוקדו עם שומשום שחור (שהיה נבחר הערב – לא מתחכם ואיכותי ביותר) ואוהיו (25 ₪) - קאמפיו, אושינקו, אבוקדו, מלפפון, במל ירוק וגזר, בציפוי שומשום שחור קלוי. טעמנו גם סאמפלי – מנה נפאלית של כיסונים מטוגנים במילוי עוף עם רוטב עגבניות שיעל אהבה במיוחד.

מבחר אלכוהולי מרשים וכאמור בר אמיתי, שלא קיים עוד אחד כמוהו ברחבי העיר כולה, יש ב- Nooch. אנחנו שתינו מהקוקטיילים המיוחדים של המקום: ליידי בוי (32 ₪) - וודקה, פיג'לינג, סאקי וליצ'י אמיתי, מתוק ולא כבד באלכוהול, ובלק טייגר שרימפ (36 ₪) ג'יימסון, צ'ויה דבש, גרפה דבש וספרייט שהיה טעים מאד ולא מתוק מדי, ורק חשוב לציין אלמנט שלא מוזכר בתפריט ויכול להרתיע אם לא מוכנים – שרימפ משופד על קיסם שמפאר את ראש הכוס.

הקינוחים של Nooch נוטים יותר לכיוון המערב (וטוב שכך) ומציעים לפיכך חטאים מתוקים כמו שוקולד, גבינה, נוגט וגלידת וניל. אנחנו לקחנו פירמידת קרם ברולה (33 ₪) עם בצק פילו ובננות ברוטב קרמל וחלב קוקוס, שהמתיקה בצורה אפקטיבית את הארוחה כולה.

עוד שלוק אחרון מהאלכוהול וחזרנו הביתה - הפעם בלי לעצור לפיצה עם זיתים.

*הכותבת היתה אורחת המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי