אלכוהול א-לה ברזיל

בעולם שמתחת לפני הים ניצב בגאון בראש שרשרת המזון הכריש הלבן - הוא אוכל הכל ואף אחד לא יכול לו. בעולם היבשה היה זה בעבר הטירנוזאורוס רקס, אם אינני טועה, והיום זה אודי. "אודיזאורוס רקס" אם תרצו, טורף העל של העידן המודרני. קבענו להיפגש ב-22:00 בעזריאלי כשפנינו מועדות לפפאגאיו שבקומה השניה.

במבט ראשון מוכתר המקום לסניף היפה ביותר של פאפאגאיו שביקרנו בו. אולי בגלל העיצוב המשווה לו לוק "פאבי" כזה, אולי בגלל הקונטרסט המבורך שהוא נותן להמון הסואן שבקניון ואולי בגלל השילוב של שניהם. צועדים פנימה במסדרון כניסה מאובזר בפלאזמות ובציורי קיר מרהיבים, המעצים את תחושת המעבר מן החולין שבחוץ למקדש הבשרים שבפנים. בעודנו הולכים מציין אודי בתרועת ניצחון המלווה בחיוך אינפנטילי שהפעם הגיע עם נעליים סגורות ונמנע מכפכפי האצבע, בתקווה שלא תוזכר שוב הפאדיחה שלו מהמסעדה הקודמת (אל תבנה על זה חבוב).

הריח בפנים מגרה לנו את בלוטות הטעם. אודי רותח שעוד לא קיבלנו "אפילו משהו לנשנש", אני מרגיע אותו ומציע שנגיע קודם לשולחן. הבר נראה לו קרוב יותר אז אנחנו מתיישבים. סיימון הברמן נאמן לתפקידו ומציע מגוון משקאות אלכוהוליים: "כל מה שתדמיינו ולא כולל חלב", מטעמי כשרות כמובן. אני התחלתי בקאפריניה. אודי נתן לסיימון להתפרע, בתקווה שיכין לו משהו שישכיח ממנו את העובדה שבעוד רבע שעה הוא סוגר עשרים דקות בלי לאכול כלום. הקאפריניה משמשת אצלי בהרבה מקומות את הבסיס להשוואה ונותנת לי אינדיקציה על טיב השתיה שבבר, ואפילו יותר מכך על הברמן. סיימון עבר בענק. הקפירניה מעולה והמשקה הביזארי של אודי אפילו יותר - "קוקטייל הבית" סיימון מסביר, "בכזה בית אני רוצה להישאר" אני עונה, ואנחנו מתרווחים על הכיסאות.

סיימון מסביר שהבשרים אוטוטו יורדים מהגריל. מצידו של אודי שידחוף לו צ'וריסו לבלנדר ויגיש אותה בכוס עם קש, העקר למלא את הקיבה במשהו שהלך פעם על ארבע. קיבלנו פלטת בשרים: פרגיות, לבבות וצ'וריסו. הבטתי בשעון כדי להזדעזע, כרגיל, משעות הארוחות שלי. הרמתי את הראש בחזרה ובהיתי בצלחת הריקה. נראה שחטאיי יאלצו להמתין לסיבוב הבשר הבא, אז אהיה ערני יותר ואולי אספיק לגרד איזו חצי "לבבה" כמו שאודי אומר. "הבשר היה שווה לאללה" הוא מחייך מרוצה מעצמו. "אני שמח" אני עונה בציניות ומצטער שלא נתקעה לו איזו "לבבה" בגרון, אבל רק לכמה שניות.

עד למנת הבשר הבאה הזמנו וויסקי סאוור בשבילי ומידורי סאוור בשבילו. כדי למזער סיכונים לסיבוב הבא הזמנתי את האנטרקוט שלי מידיום רייר, הכי רחוק בסקאלת העשייה ממה שאודי אוהב אך עשוי מספיק כדי שאוכל לעכל. הסאוורים שווים וניכר שוב כי בפאפאגאיו לא חוסכים על אלכוהול איכותי. האנטרקוטים הגיעו ואחריהם הסינטות. גם האנטרקוט, גם הסינטה וגם הבשרים מהסיבוב הראשון הכל היה.... בעצם הרי לא חדש לכם שבפאפאגאיו יודעים את העבודה, אז לא אספר לכם את זה שוב.

אני מפוצץ ונראה שאודי גם. החלטנו לחדול מהשתייה למרות שהיא הוכתרה פה אחד כתגלית הערב. הזמנו שני קינוחי ענק שלא ביישו את המנות שקדמו להם למרות פרוויותם. הודנו לסיימון והתגלגלנו החוצה. עצוב לראות קניון סגור. כשאתה אחרי קפאריניה וסוואר זה עצוב טיפה פחות. אודי שלח אס.אם.אס לאישה שהוא בדרך הביתה. אני מוכן להישבע שראיתי שם את צמד המילים "תכיני" ו"סנדוויץ'".

*הכותב היה אורח המסעדה.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי