חוויה מלאכית

לפני כמה ימים לקחתי את הפסיכולוגית וביקרנו ב"גבריאל", מסעדת הגורמה הצרפתית, הכשרה והירושלמית. "גבריאל" כל כך יפה לעין ונעימה שבא פשוט להישען לאחור, ללגום כוס יין אדום מתוך מבחר של כ-60 יינות ישראליים ולחשוב על פריז בלילה.  

אין ספק, ל"גבריאל" צריך להגיע עם מישהו מהמין ההפוך לשלך, ורצוי שתהיה ביניכם מערכת יחסים. המסעדה ממוקמת בבית ערבי בעל שתי קומות, כשבמרתף נחים להם בקבוקי היין. נרות, קשתות ועיצוב מיוחד יוצרים במסעדה אווירה רומנטית להחריד (אז מה אם באתי עם הפסיכולוגית, זה גם סוג של מערכת יחסים).

התחלנו עם לחם הבית שהגיע עם פלפלים קלויים, ממרח זיתים וסלט מקורי ופשוט משובח של סלק עם תפוחים. לפתוח ככה בהחלט העלה לנו את רף הציפיות.

למנה ראשונה הלכתי על כבד אווז ברוטב וורמוט ומנגו (72 ₪) שהיה מצוין. הוורמוט נותן מתיקות לכבד והמנגו נותן אפקט טרופי למנה הצרפתית הקלאסית. הפסיכולוגית (שלצערי היא לא בחור מסוקס בעל עיניים מהורהרות ומעניין מה פרויד היה אומר על זה) הזמינה רביולי חצילים ברוטב של שמן זית, עגבניות שרי, שום, לבבות ארטישוק  ובזיליקום (44 ₪). כל כך פשוט וטעים. אם זה נשמע לכם קצת ים תיכוני אתם צודקים- צרפת וישראל יושבות על אותו החוף. פינקו אותנו גם במנת ברבוניות (דגים קטנים וטעימים) שחיסלנו כמו כלום. דגים צריך לדעת איך לעשות וב"גבריאל" יודעים. עוד נדבר על זה. המלצרית החמודה שלנו מילאה לנו את הכוסות במים ולא הפסיקה למלא אותן עד שסיימנו את הארוחה.

בין המנה הראשונה לשנייה הגישו לנו קמפרי קפוא וטעים מאשכוליות אדומות ונענע כדי לנטרל את הטעמים. לא צריך להיות נפוליאון כדי להבין שיש למקום סטנדרטים גבוהים במקצועיות צרפתית.  

המנה שנתתי לה "דוז פואה" הייתה פילה הדניס על הגריל בעשבי תיבול (92 ₪) שהזמינה הפסיכולוגית, וחיסלה תוך כדי תיאור ענייני של הצרות של המטופלים שלה. הדג היה עסיסי וממש הרגישו את טעם הגריל. נמנעתי מלאכול לה את כל המנה (פסיכולוגים טובים לא קל למצוא) וחזרתי למנה שלי. הזמנתי סינטה על מצע השף ברוטב פטריות וורמוט (79 ₪). מסתבר שסינטה זה שם קוד לסטייק ענקי, עסיסי מבפנים ופריך מבחוץ, ומצע השף הוא הצפנה לסוג של אורז שלא הכרתי, מתובל נפלא ובעל מרקם כייפי שמתגלגל מעולה בפה. הוורמוט קצת המתיק לי מדי את הפטריות, אבל שום דבר לא היה יכול להאפיל על הסינטה המדהימה הזאת.

לקינוח ביקשנו את "מה שהכי טעים" וקיבלנו- איך לא- סופלה שוקולד.  הסופלה הוגש הפוך- כשהחלק הפריך כלפי חוץ. השוקולד שבפנים היה נוזלי ושוקולדי להפליא. מעל הסופלה הונח כדור גלידת וניל ובצד ניצב קונוס שוקולד קר, שהזכיר לי את מגדל אייפל, שאת השוקולד המדהים שבתוכו אוכלים בכפית. רק בשביל זה היה שווה לבוא. ובשביל האבחון שהפסיכולוגית עשתה לי בחינם (מאנית דפרסיבית עם מאפיינים פרנואידיים). חייבים להודות שאין כמו צרפת. למרות שהם אף פעם לא נותנים לנו נקודות באירוויזיון.

*הכותבת היתה אורחת המסעדה.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי