כעז בשדה קוצים

חצי שנה אחרי גילי פפרמן וגילי'ז, המסעדה וגאוות הבשרים, נדדתי גם אני לתל אביב. ירושלים כבר לא סיפקה את צרכיי, ועל אף העובדה המצערת שאני תבנית הפיירקס הסדוקה של נוף מולדתי, הסקתי בזריזות יחסית שאם אין יותר מה למצוא שם, אז עדיף לחפור במקום אחר. השנים עברו, וגם גילי'ז התאזרחה בעיר, ואפילו בכבוד, לבטח יותר ממני. המסעדה הפכה לסוג של מוסד בשרני שעובד נון-סטופ, בעיקר בזכות איכות הבשרים המוגשים בה, המיושנים בתהליכים מיוחדים במקום, והקרבה הבלתי אמצעית לקו החוף. ארוחת הבוקר, ה"ברקפסט רויאל", רכשה לה עדת מאמינים, בעיקר כי היא לא מיישרת קו עם ארוחות הבוקר הסטנדרטיות והבנאליות המוגשות בעיר, אלא מציירת אחד עבה כמה סנטימטרים גבוה יותר, ומוגשת בפורמט הרבה יותר סקסי ומפנק.   

בכל מקרה, כבכל בוקר, התעוררתי מורעבת כמו עז בשדה קוצים, שלא נאמר, רעבה לבריוש. היה זה יום שישי, ובתחילת השבוע הפועל הפסידה. נתן היה קצת מבואס, אבל כמו קרניבור משופשף, כשאמרתי לו שזזים לאכול ארוחת בוקר בגיליז, הוא ניתר מהמיטה כתיש שהוכה בסרגל, ותוך דקות מצאנו את עצמנו ברחוב אלנבי המסריח, מקוששים מונית לנמל תל אביב.

ארוחות הבוקר של גיליז מוגשות שבעה ימים בשבוע, מ-10:00 בבוקר ועד השעה 17:00 ועולות 59 ₪. לא זול, אבל שווה את זה. מדובר בסיפתח הולם לגמרי לסופשבוע ובפינאלה הסותם את הגולל הרמטית על השבוע ומחליק את מצב הרוח היישר אל ענן של שחיתות מענגת.

הארוחה נפתחת בהתלבטות מעצבנת, מאחר וכל האופציות המוצעות בה מגרות וקשות לניפוי. תיאלצו להתחבט בין "ביצים עם ביצים" – עשויות במצב הצבירה שתבקשו, עם ביצי סלמון; ביצים עם בייקון או האם; ביצים ברוטב עגבניות חריף; ביצים ברוטב בשר, יין אדום וירקות שורש; אומלט עם שרימפס (או עם מגוון תוספות אחרות); סלמון כבוש במרינדת טקילה והדרים; פרנץ' טוסט מבריוש עם בייקון; או סנדוויץ' רוסטביף. מה שתבחרו יגיע עם פמלייה קבועה שמתייצבת על השולחן, המורכבת מסלסלת מאפים תוצרת בית, זיתים מרירים וטובים, ריבה (תותים, כמדומני), חמאה, סלט וגבינות. לכל ארוחה מצטרף גם קוקטייל לבחירה (מימוזה, קיר רויאל, מרגריטה קפואה או פינק בליני) ושתייה חמה.

אנחנו הלכנו על מנת פרנץ' טוסט עם בייקון ומנת ביצים ברוטב בשר, שתוארה על ידי המלצרית (המקסימה מאוד) כך: שלוש ביצי עין ברוטב של ציר בקר ויין אדום עם ירקות שורש וחתיכת בשר קטנה במחבת ברזל חמה וענקית. בפועל, את "חתיכת הבשר הקטנה" גילם נתח שפונדרה עסיסי שבושל ארוכות בנוזלי הציר והגיע לרמת רכות מושלמת. למנה הזו יש צבע אפרפר ולא ממש אטרקטיבי, שמצריך מנגנון הדחקה ויזואלי מפותח, אבל היא בכל זאת מעולה בעיניי. החלמונים, לעומת זאת, נהנו מצבע כתום מסנוור, ואני נהניתי מאוד להספיג את כל המנה בסלסילת המאפים, שהכילה לחמניות עם קרום מתפצח ובפנוכו בשרני וריחני; קרואסונים; בריוש ופטיט פאן (שזכה להיהגות בפי המלצרית כ"פטיפן").

עם שתי המנות הוגשו גבינת לבנה טובה, גבינת פטה וסלט ירוק מעולף, שהיווה את הנפילה היחידה בארוחה, והזדקק ליד אוהבת ומגע מפנק. אל הארוחות הצמדנו קוקטייל פינק בליני שהורכב מיין מבעבע, אבסולוט מנדרין ומיץ אשכוליות אדומות (קצת מריר מדי) ו"מרגריטה" קמפשיין, שזה יותר ברד אשכוליות אדומות, בתוספת קמפרי ופסיפלורה. היה טעים.

*הכותבת היתה אורחת המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי