עם אופנוע לדרום אמריקה

אף פעם לא הייתי בדרום אמריקה. לא התחברתי עם מקומיים, לא קניתי פליז בשני שקל, לא הצטלמתי בלי בגדים במדבר מלח נידח ולא שלחתי לחבר'ה תמונה שלי עם שלט "יומולדת שמח מנחם!" מאיזה חור בקוסטה ריקה. אל תדאגו, אחרי ביקור ב"לה בוקה", אני יכולה להעמיד פנים שגם אני כמו כולם טיפסתי למאצ'ו פיצ'ו.

"לה בוקה" היא מסעדה  בשרית וכשרה, שנפתחה לאחרונה ברחוב עמק רפאים הציורי בירושלים. גיא, הבעלים והשף (המוכשר, כך מתברר) מגיש בה אוכל דרום אמריקאי מצוין, כשהפירות הטרופיים של ברזיל מתחברים לטעמים של מקסיקו, הבשר המשובח של ארגנטינה מתחבר לטעמיה של צ'ילה ונוצרות מנות מעניינות ומגוונות.

המסעדה ממוקמת בקומה השנייה של בית ירושלמי יפיפה ויש לה מרפסת ענקית ומשגעת. מאד רומנטי למי שצריך, במיוחד עם המוסיקה הלטינית ברקע. כמובן שישבנו במרפסת השווה, אבל קשה לחכות לחורף שבו יהיה לנו תירוץ לשבת בחלל הפנימי שנראה לא פחות מזמין.

איך שהתיישבנו קיבלנו את לחם הבית האוורירי והמצוין ואיתו צ'ימיצ'ורי; מחית שעועית צהובה; וסלסה עם אפרסקים. לא התבלבלתי, התכוונתי לאפרסקים. זה טעים שזה לא ייאמן.

למנה ראשונה, הזמנו את הטאפאס - מנת הטעימות - שכללה צ'וריסו עגל על מצע חציל קלוי (אין מילים); צ'ילי קון קרנה; קבבוני בקר מצוינים; ופהיטה עוף שהייתה טעימה, אבל לא מספיק מתובלנת לטעמי. בגזרה הארגנטינאית הזמנו אמפנדס וורדורס - כיס בצק דק דק ממולא בבטטה, תרד ופטריות. זה ממש טעים, במיוחד עם מצע העלים הירוקים והשקדים עם הרוטב החריף-מתוק.

בשלב הזה כבר הבנו שהגענו למסעדת גורמה אמיתית, כזאת שלא מתפשרת. פתחו לנו בקבוק יין (קברנה סוביניון של גמלא לאנינים שבינינו) והמלצר הכי נחמד שפגשתי בזמן האחרון הסביר לנו איך שותים באופן מקצועי. כנראה שהוא מסביר טוב כי שתינו ושתינו הרבה.

למנה עיקרית הזמנו פרפרי פרגיות בג'ינג'ר, סלסה והדובדבן שבקצפת- חלב קוקוס. שותפתי לפשע טענה (בפה מלא, יש לציין) שזה עסיסי ונורא טעים, אז הייתי חייבת לטעום. היא צדקה. המנה הענקית של הפאייה אספניה שלי הייתה אחלה, בין האורז וחתיכות העוף (והיו הרבה, לא מתקמצים שם) התחבאו תחתיות ארטישוק, שיני שום שלמות ופלפלים בכל הצבעים. ברור שביקשנו שיארזו מה שנשאר, כדי שאם לא יאמינו לנו  בבית, יהיו הוכחות.

כשנגמר היין הבנו שהגיע הזמן לקינוח. הזמנו פרפה שוקולד, שהתגלה כקליל ועדין ופנקוטה שוקולד מצוינת שהיה עוזר אם היו משקים אותה בעוד אלכוהול (לא שהיינו צריכות). הקינוחים היו נפלאים, מה שמוכיח שאפשר להכין קינוחים לא חלביים וליהנות כאילו הם כן.

ועוד לא סיפרתי לכם על האקווריום המהמם (שלחו משלחת חילוץ כדי לנתק אותי ממנו), על המארחת החמודה שקיבלה אותנו בכניסה וליוותה אותנו עד למעלה, על המחירים המעולים בשביל מנות גורמה, ועל יחס טוב כמו שקיבלנו.

ואני שואלת- מי בכלל צריך לנסוע לדרום אמריקה אם הביאו אותה לכאן?

*הכותבת היתה אורחת המסעדה. 

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי