מיכאל שלי

לפני חמש שנים הקימה משפחת מיכאלי את המסעדה-בית שלה ברשפון, אחרי סאגה שהחלה בשריפת הבית הישן ונמשכה בשנים של מאמץ בבניית הבית החדש והמפואר. בעקבות אהבת הבישול הגדולה והכישרון הגדול לא פחות של האם יהודית, הפך הבית במהרה למסעדה ומקום לאירועים. הבת מיה, שלמדה מלונאות בשווייץ, הצטרפה בדקה ה-90 למיזם ומאז ועד היום מנהלת אותו ומשמשת כאחת המארחות היותר נדיבות, משעשעות וחביבות שנתקלתי בהן.

עד כאן הסיפור שכבר סופר בהרבה מקומות, ומכאן רק שתייה, אוכל וכמה הרהורים על בית. יש במיכאלי מין תערובת כזאת של ביתיות וחגיגיות – בכמה בתים פרטיים יצא לכם להיתקל בסלון ענק ועגול עם גרמי מדרגות מעוגלים, אדני שיש וגזוזטרת עמודים (כן, כן גזוזטרה ולא סתם איזה מרפסת) "כמו בבית הלבן", ועם זאת עדיין ברור שזה בית שחיים בו עם כל מיני פריטים אישיים ודג קטן בשם "סביצ'ה" שחי לו בנחת בשירותים?

עד כאן בענייני דקורציה ומכאן, כמובטח, משהו לשתות. היצע היינות של מיכאלי מרשים ביותר ועושה כבוד גדול ליינות בוטיק ישראליים. בתפריט היין הייחודי (שמכיל אינפורמציה מפורטת, כולל תמונות על כל יינן) תמצאו "יין בוטיק זעיר" – יין שלא תמצאו על המדפים ונרכש ממנו ארגז בודד שמככב במסעדה במשך חודש, וכן "פינת היינן שלי" - יינות בוטיק עם עודף ממאה (99 ₪ ליתר דיוק). היינות המיובאים מייצגים קשת רחבה של טעמים ומקומות ומגיעים מריוחה, בורדו ועוד. אנחנו שתינו Trio 2004 של יקב הבוטיק פלטנר, יקב שמתמחה בבלנדים ממרום גולן, שהציע הפעם שילוב משובח בין קברנה, מרלו וקברנה פרנק.

וסוף-סוף לאוכל. ואיזה אוכל. המטבח במיכאלי הוא צרפתי בעיקרו עם נגיעות רומניות ויצירתיות של השפית האימהית. פתחנו עם לחם שאור טרי ופריך שלווה בחמאה; ממרח ייחודי ומצוין של בצל אדום עם סומק; ממרח-סלט של עגבניות, עשבי תיבול וכמויות עתק של שום (שפתח לי את הסינוסים וריפא אותי ל-10 השנים הקרובות); ומחמצים ביתיים של לפת וסלרי. מכיוון שהמנות הראשונות נראו ממש טוב כבר בשלב התפריט, החלטנו ללכת על 3 ראשונות ולחלוק עיקרית. מצאנו את עצמנו עם רביולי סלק במילוי גבינת עיזים (45 ₪), שלמעשה היה פיסות סלק דקיקות חלוטות, שקופלו לכדי משולש, מולאו בגבינה והונחו על סלט ירוק ומרענן של עלי בייבי - טעים ועדין; דגיגי סרדינים ממולאים בלימון כבוש וקשיו (50 ₪) טוגנו בשמן עמוק והלימון איזן את הטעם לכדי מנה מוצלחת מאד; גולת הכותרת של הראשונות, ואולי אף של הארוחה כולה, היה סופלה של צדפות קוקי סאן ז'אק (55 ₪) - אוורירי ותפוח, ומקסים באופן כללי.

אחרי מנת ביניים של גספאצ'ו עגבניות שומי וחביב עברנו לעיקרית שלנו – שוקרוט (85 ₪). למי שלא ביקר לאחרונה בצרפת פינת גרמניה, מדובר בתבשיל חורפי וכבד (מתאים בדיוק למזג האוויר המקומי, באדיבות המזגן האימתני של משפחת מיכאלי) של כרוב כבוש ומיני בשרים מעושנים: חזה אווז, קבנוס איכותי ביותר, נקניק עסיסי ושמן, כתף בקר ושוק עוף (כפי ששמתם לב מדובר בשוקרוט נטול בשר נמוך, לפי דרישת הקהל), שהוגש עם פירה אלוהי ורווי חמאה וירקות מוקפצים בסגנון אסיאתי (שהיו חביבים, אך לא ממש קשורים לשאר המרכיבים).

ותודה לאל שיש גם קינוחים בעולם. למרות כל מה שאכלנו עד כה לא וויתרנו על מה שהתברר כסיום שלא יישכח לארוחה מוצלחת באמת; מעדן טפיוקה עם מנגו ופסיפלורה (38 ₪) – קליל, חמצמץ ומרענן, ומנה של מוס אספרסו ומוס גאנש שוקולד עם קרוקנט אגוזים ותפוז בברנדי (32 ₪), שמלבד האחרון היתה פשוט מושלמת. שלא תעזו לוותר על הסיפור השוקולדי-קפאיני הזה.

עם ליקר דובדבני וישיניאק תוצרת בית, שיהודית עושה כל שנה (שמי מהמלצרים שעוזר לבקבק בעונה, אפילו מקבל צנצנת הביתה), לסיום סיומת, והחלפת הצהרות אהבה עם בעלת הבית גררנו את עצמנו מרשפון והבטחנו לחזור הביתה. למיכאלי.

*הכותבת היתה אורחת המסעדה.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי