"בזכרון אנשים שמחים, בלילה וביום, בזכרון אף אחד לא הולך לישון בחום, יש בקבוקים ריקים בזכרון וכולם שותים הכל, בזכרון יעקב שלי". כשנפתלי אלטר כתב לאושיק לוי בסוף שנות ה-70 את השיר היחיד שאי פעם שנכתב על המושבה הותיקה, אין ספק שהוא לא היה עדיין ב"הוביט", שהוקם רק ב-1984, אבל את החבר'ה מההוביט זה לא צריך לעניין, כי אולי לא כולם, אבל רוב האנשים בזכרון שותים אצלם.
היה קשה להחליט במה להתחיל, בתיאור המופלא של רחוב המייסדים בזכרון או בפאב הוותיק שנמצא באחד הפסאז'ים היוצאים ממנו. האמת היא שהקומבינציה שבין שניהם עושה את המקום וגם את האטרקציה התיירותית כל כך מיוחדת. כי מצד אחד, אם תלכו על הרחוב הנפלא הזה, שאין בו בדל סיגריה ונראה שמור ומטופח למרות מעל מאה השנים שעברו עליו, תרגישו שאתם במקום אחר ובזמן אחר. הייתי משתמש בקלישאה "תחשבו אירופה", אבל זה יהיה כל כך לא נכון לעשות, כי אפילו עם בריזת אוגוסט עדיין מרגישים את החמימות הישראלית, בעיקר כשרוב האנשים הם אכן ישראלים שהגיעו מתוך תשוקה אמיתית לקצת תיירות פנים. והם שמחים, תאמינו לי שהם שמחים.
אז יש לנו רחוב שקורץ למאה ה-19 עם מבנים עתיקים מדהימים ביופיים, ובאותה נשימה יש את הפסל של שר הטבעות, שמקדם אותנו אל ההוביט, פאב הנשען על מורשת הפנטזיה של טולקין ומטרתו היא להשלים את החוויה הכל כך חד פעמית הזו.
ההוביט הוא מקום כשר, שלא ממש תרגישו שהוא כשר. פתחנו עם שליש כוס קרלסברג ועם יין קברנה סוביניון. עברנו לאוכל, כשברקע אלן פארסונס פרוג'קט משמיעים את "העין בשמיים", כתפאורה מושלמת לקתרזיס הלא אופייני שנפל עלינו. כשפלטת המעושנים (28 ₪ לאדם אחד, 48 ₪ לשניים – קחו את הזוגית) הוגשה לנו, כבר טרפנו לצלילי הזעם של אריק בארדון עם "בית השמש העולה". ומה יותר מתאים מלאכול בשר עם הכעס של האנימלס ברקע? בערך שלוש פעמים עצרתי כדי לתהות איזה בשר לבן אנחנו אוכלים, ואז נזכרתי שוב שהמקום כשר. לא תתאכזבו מהפלטה המצוינת הזו, שכוללת חזה אווז מעושן, רוסטביף, לחם חם (משובח) ומטבלים, על מצע ירקות.
לאחר מכן עברנו לעיקרית. שותפי לארוחה הזמין את קבבוני הטלה העדינים (42 ₪) ואני הלכתי על נתח האנטריקוט בתוספת צ'יפס (48 ₪ ושימו לב למחיר הזה, 300 גרם אנטריקוט בכל מקום אחר יעלה לכם לפחות 10 ₪ יותר). בשלב הזה אני כבר לא זוכר מה נוגן שם ברקע, כי האוכל היה כל כך טעים לי, שפשוט התרכזתי בלפלח את אשר על הצלחת. עם הסיום התכבדנו בסופלה ובפשטידת תפוחים (28 ₪).
כשקמנו השעה הייתה עשר וחצי. המקום רק החל להתמלא, ולנו הייתה עוד נסיעה ויום עבודה למחרת. בדרך חזרה הצביע חברי על המדרכה: "תראה מה זה, אין פה טיפת לכלוך. תחשוב על רחוב כזה בתל אביב". בעצם, אני חוטא כאן כשאני מזכיר את תל אביב. המקום לא נועד לאנשי המרכז. ברוח הימים האלה, אני יכול להגיד שהוא בנוי לצפוניים (גיאוגרפית, לא תרבותית) שבינינו. אנשי חיפה, הקריות ועכו שהתאוששו מהמלחמה ומחפשים קצת רוגע ופיצוי לשבועות הקשים שעברו עליהם. עצה שלי: תפסו לכם ערב אחד שבו בא לכם לפנק את עצמכם. 20 דקות דרומה מחיפה נמצאת מושבה קטנה, נקייה ורומנטית, ובתוכה פאב איכותי עם מוזיקה טובה, אוכל מעולה ואחלה שירות. תעשו לעצמכם את הטובה, לכו לזכרון. תנו לעצמכם פרס – ותגיעו להוביט.
*הכותב היה אורח המקום.
*הכתבה מכילה תוכן שיווקי
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת