רח' האגס 2

אם יש אוכל שיכול לעשות לי את היום זה אוכל ביתי, אבל לא סתם כל בית, כי אם ביתי שלי ואם להיות מדויקים יותר אז בית סבי בירושלים. הסירים הישובים על פתיליה, הקובות הקורצות, ריח הערק ושני מקררים מלאים בו זמנית בכל טוב ליוו אותי כל קיץ בילדותי.

היום, כמעט עשור שלישי לחיי, אין ביקור שמסומן ב-וי ללא פתיחת שולחן מסורתית כפי שמקובל אצל התורכים. סבא מתרגש מבואי ומוציא את כל תכולת המקרר על שולחן המטבח, כשלא נשאר מקום על השולחן אז על השולחן השני. בבית הזה לא חסרים לא שולחנות ולא מקררים.

ככה זה אצל התורכים - הכל או לא כלום, אז כבת גאה לנצר שושלת יהדות טורקיה חשתי שמחה עמוקה וגאוות יחידה על ההזדמנות לסעוד את לבי במסעדת פאשה - מסעדה תורכית אורפאלית.

אורפה למי שלא יודע היא עיר במזרח תורכיה או בשמה המקראי אור כשדים (סבא יהיה גאה בי). המסעדה לא שוכנת באורפה, אלא רחוק מזה. היא שוכנת בליבה של ת"א ברחוב הארבעה השוקק שליד הסינמטק.  בלב המסעדה ממוקם לו בר בצורת ח', מאחוריו טאבון גדול וריחני וסביבו מקומות ישיבה רבים. המסעדה מעוצבת בסגנון אוריינטלי ומדיפה ניחוחות אסייתים.

התיישבנו מוכנים לצאת לדרך. כאן חשוב לציין ולומר, בבואכה לפאשה יש להצטייד בשיחון תורכי עברי על מנת לפרשן את שמות המנות לגזור משמעויות ובקיצור להבין את התפריט. "טטבילה", "מחשיא חמוד" ו"סוג'וק" לא נמצאים אצלי בז'רגון למרות שורשי, אז כמו המשפט התורכי הידוע (טוב אולי לא טורקי...) "צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים" התגייסה לעזרתנו המתורגמנית הסימולטנית ששימשה באותו הערב גם כמלצרית חביבה.

את החאפלה פתחנו במבחר סלטים (16 ₪ לסועד): סלט בורגול, סלט שעועית לבנה, עדשים בתחמיץ, זיתים בכבישה ביתית, טחינה ירוקה ואיך אפשר בלי סלט תורכי. הפיתות החמות הגיחו היישר מהטבון אל צלחותינו. אגב, את הסלטים ניתן למלא במהלך כל הארוחה. אנחנו ניגשנו למלאכה.

למנות ראשונות הזמנו קובה חמוסטה – קובה עשויה בורגול וממולאת בבשר בקר (התורכים חזקים בבורגול) ולחמג'ון - לחם דמוי פוקצ'ה שמעליו בשר מטוגן עם בצל ותבלינים. גם האחרון הגיח מן הטבון והריח ניחוח של בית.

בין מנה למנה סרקתי את המסעדה רחבת הידיים אולי אמצא איזה בן דוד אובד – לא מצאתי. המנות העיקריות הגיעו, בצלחתי פרגית "מאלובה" (48 ₪) אורז מבושל עם קישואים, חציל, גזר וכרובית, שמעליו פרגיות על האש. פירוש המילה מאלובה הוא "הפוך" התבשיל מתבשל לו בסיר, בתום הבישול נהפך על הצלחת והטעם פשוט אלוהי. בעלי (הפולני, יש לציין) נהנה ממנתו לאין שיעור. בצלחתו ישבו ארבעה נתחי סטייק פרגית מגולגלים יפה יפה וממולאים בפיסטוק וקשיו (58 ₪) טעם הבשר היה מתקתק, רך ועסיסי והפיסטוק והקשיו (הידועים גם בשמם "פיצוחים") נתנו למנה מרקם פריך.

בגזרת הקינוחים נדמה היה שיש בפאשה קינוח מנצח אחד. במהלך כל הארוחה עברו להן גבעות לבנות ומגרות מעל ראשינו אחת אחרי השנייה, גם המתורגמנית המליצה, אז הלכנו על זה.

מסתבר שקיבלנו גלידת וניל ברוטב סילאן ועיטורי חלבה (32 ₪). סילאן הוא דבש תמרים שבביתנו אוכלים כחרוסת בפסח. השילוב של הטעמים, החלבה, הסילאן והווניל היה מצוין. את הקינוח ליווה כוס תה בשבילי וקפה תורכי בשבילו.

בימים טרופים אלו בהם נסיעה לאיזה עיר תורכית מלווה בהתרעות, "פאשה" היא בהחלט חלופה ראויה ומספקת - התורכייה הכי אסלית בעיר. ועבורי, יש רק תורכי אסלי אחד והוא נמצא בירושלים – סבא, הפעם אני באה עם טייק אווי...

*הכותבת היתה אורחת המסעדה.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי