פינוקי בשרים

מהו המועד המדויק בו מסעדה הופכת ל"מוסד תל אביבי", לא נדע. דרכו של עולם, שהכרה בגדולתו של מקום (כמו גם של אדם) נעשית פעמים רבות בדיעבד. רק הזמן מנפה את הבינוני, ומרומם את המצוין. באחד הערבים, נכנסנו - עינב היפה והח"מ - בשעריו של אחד מאותם מוסדות תל אביביים, שעם הזמן רכש לעצמו מעמד כ"אחד המקומות הטובים ביותר בתל אביב לרכוש בהם סטייק משובח": מיט בר.

נראה כי הזמן שחולף מעניק רוגע, חכמת חיים וניסיון (לפחות אצל אלה שהשכילו לחפשם). במיט בר, לאחר שלוש עשרה שנות פעילות, באים אלה לידי ביטוי באופן האלגנטי שבו ממקדים את הסועד בחוויית האכילה. קחו למשל את העיצוב: מכובד ובוגר, אך מאופק, אפילו לא טיפה מעבר לנדרש על מנת ליצור תפאורה מתאימה לסעודה של איכות, מבלי לגנוב לאוכל את תשומת הלב הראויה. המוזיקה אף היא, לא טריוויאלית (מרסדס סוסה הנפלאה, לצד מוזיקת צ'ילאאוט רכה), ובווליום נעים, שמלווה ולא משתלט. כך גם השירות: ענייני, מחויך, אך לא דביק.

אם נוסיף לכל אלה אלכוהול משובח (מרלו ירדן ליפה וסירה ירדן לחיה) ושתי סיגריות
(במיט בר חדר נפרד למעשנים), נקבל זמן איכות עד הגיע המנות הראשונות. עקב קשריה של המסעדה ובעליה, זוכים הסועדים ליינות במחירי מבצע. יינות ירדן למשל נמכרים במקום במחירים של 36 - 38 ₪ לכוס, ו- 138 - 145 ₪ לבקבוק. אגב, כל עוד רוחות מלחמה מנשבות, תושבי הצפון יזכו ללוות את ארוחתם במיט בר בכוס יין גליל של רמת הגולן ללא תשלום.

נדמה כי הכל נועד בסופו של דבר לשרת את המטרה העיקרית שלשמה נועדה מיט בר, לספק לסועד בשר משובח. כך גם מנות הפתיחה, שאינן יוצאות דופן בתחכומן, אלא פשוטות, עשויות לפי הספר מהחומרים הכי טובים שיש וטעימות עד מאוד. קחו למשל את הקרפצ'ו. אין מה לשחק עם מנה שכזו, שהיא כל כולה חומר גלם בסיסי - בשר בקר נא. במיט בר הקרפצ'ו מדגים חומר גלם משובח, שלא צריך יותר מקצת שמן זית, חומץ ופרמזן כדי לנפק מנה מצוינת (46 ₪). גם יתר המנות הראשונות היו טובות מאוד: טרין כבד עוף (38 ₪); אנטוניוני (סינטה כבושה, רוקט, פרמזן, סלרי וחזרת כבושה, בשילוב טעמים נכון; 39 ₪); ואנטי פסטי של ירקות ולבנה, שהכיל ירקות עשויים במידה בלי טיפה מיותרת של שמן, והראה כי היד שמטפלת בחומר הגלם יודעת היטב את עבודתה.

האווירה הנעימה במיט בר מתאימה בהחלט לארוחה איטית, מלווה בשיחה ובאלכוהול טוב. במיט בר מודעים לצורך, והם מציעים קנייה של בקבוק אלכוהול (החל מוודקה ועד קוניאק משובח) במחירים שלא עולים בהרבה על מחירי עלות. בנוסף, הבקבוק נשמר עבור הלקוח וחבריו לכל הפעמים הבאות שיגיעו למקום.

ואז הגיעו המנות העיקריות: ליפה סינטה (98 ₪) ולחטוב אנטריקוט (108 ₪), שניהם בני 300 גר', שניהם הגיעו עשויים מידיום בדיוק, ושניהם היו מ-ע-ו-ל-י-ם. האנטריקוט היה הטוב ביותר שאכלתי מזה זמן רב בעיר הבועה. הבשר היה רך, עסיסי וטעים באופן יוצא מהכלל, שמבהיר את הפער הגדול והבלתי נמנע בחומר הגלם בין המיט בר לכל היתר. למרות נהרות הזיעה שהושקעו עד כה בניסיונות חיטוב, לא התאפקתי והסטייק, על עורקי השומן הפריך והכל כך טעים שלו, נבלסו ללא הותיר. הסינטה לעומת זאת, הייתה עדינה יותר, נטולת שומן אך עדיין רכה ועסיסית, ומשובחת בדרכה שלה. אין אפס, סטייק הוא חומר גלם נטו, ורק השקעה ללא פשרות בחומר הגלם תניב סטייקים משובחים כמו שיודע המיט בר להוציא.

בלתי נמנע הוא להרהר במחירים שגובה מיט בר. מחירי הסטייקים שלעיל, למשל, אינם מן הנמוכים, במיוחד כשהם אינם כוללים תוספות (כ- 20 ₪ לתוספת מושקעת שמספיקה לזוג סועדים). עם זאת, יש להניח כי כשמדובר בבשר טרי (להבדיל מקפוא או מצונן), מפרות בוגרות בלבד, שמיושן במקום בתלייה (בתהליך שגורר איבוד ניכר ממשקל הבשר), כדי להביא לסועד את המשובח שבנתחים, המחיר לא יהיה זול.

הקינוח שקיבלנו העלה אף הוא חיוך רחב: מגש שוקולדים שכלל טרין שוקולד, סופלה שוקולד וטראפל שוקולד (30 ₪).

בקיצור, אם אתם בעניין של בשר, ולא אכפת לכם להשקיע קצת יותר בשביל לקבל את הטוב יותר - רק מיט בר.

*בבה ושות' היו אורחי מיט בר.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי