צ'ירס

זוכרים את הנעימה של "חופשי על הבר"? עם הלחן הכל-כך ביתי והמילים "where everybody knows your name", זו בדיוק התחושה שלי כשאני מגיע לביקור השבועי שלי בדבלין. טוב, אולי לא כולם יודעים את השם שלי אבל אני זוכה להנהון של זיהוי מצד הברמנית והמלצריות.

מטר וחצי מחדר הכושר אליו אני הולך, 5 דקות הליכה מהבית ובאמצע פארק המדע המתפתח של רחובות, שוכן לו הדבלין המקומי ומעניק מפלט של בירה וחופש במציאות הפרטית שלי. הרבה לפני ש"דבלין" הפך למותג עוצמתי בסצנת הברים הישראלית עם סניפים חדשים שצצים בהרצליה ובירושלים, הרבה לפני שברים אירים החלו לצוץ בכל פינה, התקיים לו הדבלין הרחובותי עם הסטנדרטים [הגבוהים (מאוד)] שלו, עם עשרות סוגי הבירה ועם הפרצופים שליד הבר, שעם הזמן אתה לומד להכיר.

עוז, חבר טוב שלי, הגיע לגיחת עסקים מסיאול הרחוקה, אז במקום לשבת בבית ולפצח פיצוחים מול המקרן, החלטתי שמגיע לחבר שלי קצת כיף אמיתי וערב של גברים על כוס בירה ומגש של ספריבס. אני לא אכנס איתכם לכל המגוון שיש לדבלין להציע בגזרת הבירות. כן, מדובר באימפריה. כן, הם טובים יותר מאחרים, וכן, הם מובילים את הבירה שלהם בצינורות מקוררים ממחסן מיוחד ולא תוקעים חבית מתחת לרגליים של הברמן, אבל כל זה בצד. אני אוהב את הדבלין בגלל התחושה, בגלל שזה מקום בו אני יכול לשבת עם חבר ולהרגיש את הטסטסטורון פועם בי. יש אמנם לא מעט נשים בסביבה ואפילו זוגות, אבל אני אוהב את הדבלין שלי גברי, עם הרבה פוזה ומשחק כדורגל טוב על הפלסמה שממול.

גינס לעוז ובארבר בשבילי, שזה אמנם בירה עם טאץ' של דבש, אבל עם 8 אחוזי אלכוהול בשביל הגבריות. במשך הערב גיוונו קצת, אבל בסוף שנינו יישרנו קו עם הגינס. אירי או לא אירי?

בתחום האוכל, כבר מזמן שהדבלין לא מציע רק קשיו ובייגל'ה. יש כאן תפריט שמעמיד בצל כמה וכמה מסעדות. כמובן שהלכנו על מנת ספריבס אימתנית וקבבונים בטחינה ירוקה בשביל "הקוריאני" שרצה להרגיש קצת טעם ישראלי, אז נכון שבבר לא האוכל הוא החשוב, אבל היה פצצה! ספריבס זו מנה שמתחילים לאכול במזלג וסכין ומהר מאוד עוברים לאכול עם הידיים, אמרתי לכם רצינו להרגיש גבריים.

שוט אחד של וויסקי אירי (בושמיל'ס) כדי לסדר לנו את הראש באופן סופי; המשחק שעל הפלסמה נגמר; ועוז ואני רק בתחילת הערב. הזמנו סיבוב של נאצ'וס עם מטבל סלסה וגבינת שמנת, שקענו לתוך שיחה גברית ועשינו ריפיל לבירה כל חצי שעה. עוז חוזר לקוריאה מחר בבוקר, אין לי מושג איך הוא יעשה את הדרך לנתב"ג, אני לא במצב להסיע אותו ונדמה לי שהוא לא כל כך זוכר איפה הדרכון שלו (בכיס של המכנסיים), מחר בבוקר יש לי פגישה חשובה בת"א ואחרי הצהריים הבטחתי לזוגית שנסע לעשות קניות בצומת ביל"ו. אם יהיה לי כוח אני אלך לחדר כושר, מי יודע אולי אני גם אקפוץ חזרה לדבלין לדרינק קטן של ערב...

*הכותב היה אורח המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי