מנחה לתה

התה על כל צורותיו, זוהה יותר מכל עם האימפריה האנגלית, אנגינה, חום, אחות בית הספר וסבתות בסלון. במילים אחרות - מאוד לא סקסי... התדמית החולנית משהו של המשקה היא זו שגרמה לדור שלם של צרכני בריטני ספירס - ופה ניראה לי שגם אני כבר  לא מעודכנת - לדלג על המשקה הנפלא הזה.

"טוב, עופר כהן-גריידי היקר! אני באה לאסוף אותך לבית התה ב- 12 מהספרייה"
"מה תה? אני מת מחום!" קרא אחריי עופר. ואני עוד חשבתי לתומי שאנחנו שותפים בגאון לאותו הדור.
"יש גם קר. אני יוצאת".

פילסנו את דרכנו ברכב קומפקטי וממוזג מאזור המרכז המפויח לצפון תל אביב. שם, צמוד למגרשי הטניס, שוכן לו ה- Tea Bar & Loungeבמלוא הדרו. רגע. עיצרו. לפני שאתם ממשיכים, רישמו בפניכם בעלי רכב יקרים, יש כאן חניה בשפע ובחינם!

כבר בכניסה הרגשתי את העונה מתחלפת לה מקיץ לוהט ובלתי נסבל בעליל, לאביב רענן ונעים. קו העיצוב נקי ולבן משרה אוירה כה רגועה וכייפית שעופר כבר שכח שלא ישן 3 לילות (וזה לא בגללי!). ניב רז חיים חתום על המקום כמו גם על העיצוב ושומר על קו יוקרתי ולא מנוכר. לשבירת התדמית הבעייתית של התה הוזמנו לשולחננו שתי חליטות תה קרות. האחת תותי בר והשנייה אייס לימון. רענון אנגלי כייפי. 1:0 לטובת האנגלים.

לריכוך הרעב הזמנו ריבועי מטיאס הולנדי (15 ₪) שהיו פשוט מצוינים והמבטא האנגלי נדבק, לא בגלל המטיאס ההולנדי ואולי גם לא בגלל החליטה המצוינת. כנראה שמגרשי טניס מאחור בשילוב הקלאסה מסביבנו הם אלה שאשמים בשיגוע הפרטי שלי. אחרי מניפולציות זולות ועובדות של סר כהן –גריידי  הפסקתי עם המבטא שאני כל כך אוהבת והמשכנו לארוחת בוקר זוגית (79 ₪). ביצה עשויה לבחירתכם, סלט ירקות ישראלי, טחינה ערבית, לבנה דרוזית וחליטת תה (כל החליטות מבית אוצ'ה), או קפה אם ממש תרצו. זה הזמן לציין את  השפית יעל קליימן. ארוחת הבוקר שחור על גביי לבן נראית תמימה למדי, אלא שבעזרת כישוריה של יעל הארוחה הייתה חויה קולינרית לעין ולחיך. אסתטיקה יוצאת מן הכלל של המנות וניצחון מרשים בטעמן. תשכחו מהאנגלית ותעברו ליפנית, טעים, אסתטי ומדויק.

בכדי לוודא אם רמת המנות אחידה, הזמנו סלט קואליציה –קואליציה של קוביות גזר, פרוסות סלרי שמיר צנון, תפוח ועלים ירוקים מתובלים בעדינות בחזרת לבנה (42 ₪). שוב האביב חגג על שולחננו, אכן רמה גבוהה.

משועשעת/מזועזעת מסיפוריו סר כהן- גריידי (שמטעמי צינעת הפרט לא נכתבו) לגמתי לי שלוק אחרון מהתה הצונן, הסר הזמין לו אספרסו קצר מבית לווצה וסיכם: "אחריי לטניס". "שום סיכוי סר כהן- גריידי, אני מחכה לך כאן".

*הכותבת היתה אורחת המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי