חיית ברים ותיקה

ננוצ'קה הגרוזינית ובמיוחד אזור הבר שלה כבר הפכו מזמן למיתולוגיה מקומית. ערבים סוערים של מוסיקה גרוזינית, ריקודים על הבר והרבה מאוד שיכורים נרשמו בחלל המקסים והמפותל שיצרה ננה שרייר, בעלת המקום. גם היום, שנה ומשהו אחרי שהגל הגרוזיני שכבש את הברים בתל אביב, ננוצ'קה היא עדיין אי של אותנטיות גרוזינית – החל מהאוכל, דרך האלכוהול ועד מצב הרוח העליז תמיד.

אפילו ביום ראשון בערב, המקום מתמלא מהר למדיי. הקהל מגוון מאוד – המבוגרים יותר, או אלה שהגיעו בקבוצות, מתמקמים בחדרים הפנימיים, האינטימיים בתחושה שהם נותנים, אך חשופים לכל מבט מזמין או מזדמן. הזוגות והצעירים לא מרחיקים ונשארים באזור הבר. שם תמיד יש הפתעות. המוסיקה אקלקטית, קצבית ורועשת. עוד לפני שהשעון יתחלף לאחת בלילה, קרולה הברמנית תעלה לפזז על הבר כשסביבה כמה גברברים להוטים.

בדרך כלל כשכותבים על ננוצ'קה מציינים בעיקר את האוכל הגרוזיני הנפלא עם השמות המצחיקים. אנחנו לדוגמא הזמנו למנה ראשונה פחאלי, אנטיפסטי גרוזיני, שמוגש כמנה גדולה הכוללת בין היתר מעדנים וממרחים עם שמות מצחיקים עוד יותר כמו צ'רחאלי, מזיאורי ובאדריג'ני. הזמנו גם סלט ירקות כפרי, שכולל מצ'אדי (לחמנייה גרוזינית מקמח תירס). כנשנוש בר שהוא גם מנה מכובדת בפני עצמה, הלכנו, בהמלצתה של קרולה, רגע לפני שהתמסרה לאחרים, על חבזלי בשר. את החבזלי, שהוא בעצם אסופה של כיסוני בצק גרוזיני עבה ואוורירי במילוי בשר בקר ואווז, מומלץ לעזוב לנפשו בהתחלה, ואז לעשות בו חור קטן עם השיניים ולשתות את הנוזל הפנימי. רק לאחר מכן כדאי לנגוס בבצק, שכמו שאר המנות מאותה משפחה, משפחת החצ'אפורים, לשה אישה בשם נטלה בכל בוקר, כמנהג הגרוזינים.

אבל הכוכבים הגדולים של הערב הזה על הבר היו דווקא המשקאות האלכוהוליים, ולא רק בגלל הכמות. אחרי פתיחה סטנדרטית של מרטיני ביאנקו, קרולה הפתיעה עם יין ענבים מטביליסי, בירת גרוזיה. חואנצ'קרה קוראים למרענן הגרוזיני של הקיץ, והוא קל, מתוק, ונעים נעים. היין נעדר את הרגשת הכבדות שנלוות לפעמים לאחיו האדומים ובעל זהות מיוחדת, שלא דומה לשום משקה ענבים אחר, מהיין ועד הטרופית. מכאן הדרך הייתה קצרה אל הרבינוצ'קה – וודקת פירות יער גרוזינית שכמו היין שלפניה, עושה את עצמה תמימה ומתוקה, עד שאתה מגיע לכוס השלישית. למרות שכל מי שמוצא את עצמו על הבר של ננוצ'קה אמור כבר לדעת שלא מערבבים בין סוגי אלכוהול שונים, השילוב בין השניים קיצר את הדרך לגרוזיה, "שוויצריה של מזרח אירופה" כמו שאוהבים לקרוא לה בננוצ'קה, בשעתיים טיסה לפחות.

קצת לפני הסוף, כשהדרך החוצה נראתה אבודה, הזמנו גם קינוח, להתכונן למסע. הקרפ הגרוזיני עם השם הסולידי נטיה, ממולא באגוזים מסוכרים ורוטב תפוחי עץ וגלידת וניל, היה לא פחות ממושלם. אחד הקינוחים האלגנטיים והמספקים בתל אביב, שרק הסידור שלו על הצלחת יכול להוות עילה לא לאכול אותו. המסע אל עבר דלת היציאה החל. קרולה, כאמור, כבר לא הייתה שם לעזור. 

*הכותב היה אורח המסעדה. 

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי