ממבו איטאליאנו

בכניסה לטאבולה בהרצליה פיתוח חשבתי שאני כנראה הקופירייטר הכי מבוזבז במדינה ואולי במזרח התיכון כולה. כמה רגעים לפני כן מצאתי כמה סלוגנים משובחים. נגיד, "תבוא לטאבולה!", או "טאבולך, דינה, טאבולך" (על משקל המשפט המפורסם של אורי זוהר ב"מציצים"), באווירת קיץ אפשר לזמזם "טבול בטאבולה", שהולך מצוין עם השמן זית שמוגש לך אל השולחן מייד לאחר שהתיישבת. האמת היא שהייתי כפסע מלבקש מהם בוכטות של כסף על התמלוגים ולקנות לעצמי חווילה עצבנית שם ברחוב הנשיא.

אבל מה, אני עובד אצלם? שיחפשו מפרסמים משלהם, אני באתי לאכול, וכשאני אוכל הכסף מקבל חשיבות משנית. טאבולה, מסעדה איטלקית שנראית, מרגישה וטעימה כמו מסעדה איטלקית אותנטית ואמיתית, הייתה התשובה הטובה ביותר לבטן המקרקרת. הגענו בדיוק בשעת צהריים והתיישבנו ליד החלון. הפלא ופלא, רק כמה מאות מטרים ממחלף כפר שמריהו, אחד מעורקי התנועה הגדולים בגוש דן, יושב מקום פסטורלי בין עצים בתוך אזור שאנחנו, האנשים הממוצעים שחוסכים אגורה לשקל, נעבוד עוד 500 שנה ונמציא סלוגנים טיפשיים, ועדיין לא נוכל לקנות אפילו מטר רבוע אחד.

המיקרוקוסמוס שמייצג את טאבולה טמון אולי, במלצרים ובמלצריות שלה. דוברי אנגלית רהוטה (הכרחי למקום כזה), מנומסים ומטופחים. אותנו שירת בחור בשם קובי, שכשאמר שהוא עובד שם כבר ארבע שנים לא הופתעתי. האינטואיציה שלו נתנה לו להבין מה אנחנו רוצים עוד לפני שביקשנו, כל דבר היינו צריכים להגיד פעם אחת או פחות וההמלצות פגעו בול. נפלא.

בזמן הצהריים המקום מגיש שני תפריטים. האחד הוא התפריט העסקי, ש-59 עד 69 השקלים שהם הטווח שלו הם פשוט מחיר מגוחך ביחס למנות המשובחות בטעמן ובגודלן, והשני הוא תפריט רגיל. הסיבה היא שתפריט הצהריים מצומצם יחסית (אם כי יש להדגיש שמאוד לא דל), ובמסעדה רוצים לתת ללקוח את כל האפשרויות. בתפריט המורחב ניתן למצוא שניצלים, פילה, סטייקים וכמובן פסטות ממיטב המטבח האיטלקי (המחירים למנה עיקרית נעים בין 45 ל-100 ₪), אבל אנחנו החלטנו שאם הגענו לצהריים – נאכל עסקית, כמו בצהריים. ההימור השתלם.

לפני שסיימתי להגיד "מינסטרונה", המרק המשובח כבר היה אצלי על השולחן. שותפי לארוחה לקח מתאבן פגזי של פטריות בהקפצה קלה על יין ופסטו. זו לא עצה, זו אזהרה: אל תוותרו על המנה הזו. היא לא רק מדהימה, היא גם גדולה, משביעה, רכה ומתובלת היטב. לחם הבית החם, רך ופריך הוא פשוט חובה, וגם יין הקברנה סוביניון של המקום הוא בחירה מצוינת. כמנה עיקרית הזמנו אנטרקוט ופרגיות רכות בהקפצה של שמן זית, שום ויין לבן. היה גדול.

ואיך אפשר בלי קינוח? בתפריט הצהריים מוצע מספר מצומצם בלבד של מנות אחרונות, אבל עבור תוספת של 15 ₪ תוכלו להזמין מתוך התפריט המורחב. התלבטתי בין הטירמיסו לאיזה משהו הזוי שכולל מרנג עם מוס, שוקולד לבן וקרם פסיפלורה. בסוף הלכתי על הפשוט והטעים: פחזניות במילוי גלידת וניל ושוקולד חם.

ישבנו שם, בפסטורליה של הרצליה פיתוח, כשכרסנו (יאללה, יאללה, תאכלו ככה וגם אתם תיראו כמוני) בין שינינו. זו הייתה ארוחה קסומה ולא פחות חשוב מכך: היא לא נתנה לנו את ההרגשה שצריך לחתום על משכנתא עם החשבון. 130-150 ₪ לזוג לארוחה כזו הוא סכום יותר מסביר. ובנימה גאוותנית זו של אחד שהמציא את הגלגל, אני יכול לזעוק בקול: "תבוא לטאבולה!"

*הכותב היה אורח המסעדה.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי