לפעמים בשביל קצת אווירה צריך לטוס לחו"ל. מעטים הם המקרים שחו"ל מגיע אליך. דבלין, הפאב האירי בהרצליה הוא אחד מאותם מקרים. גילי, אחד הבעלים, התאהב באירלנד ובברים שכל כך מאפיינים אותה, והחליט להביא בר כזה לארץ. הצליח לו בגדול, ולא במקרה.
כשאתה נכנס לבר שוקק חיים, מלא באווירה של כיף ואנשים מאושרים, מטבע הדברים אתה שואל את עצמך מה גורם למקום להיות מה שהוא. הביקור בדבלין לימד שאין פשרות בדבר, מדובר במחויבות טוטאלית למטרה. קחו למשל את העיצוב המהמם של דבלין – המרכיבים כולם הובאו מאירלנד, החל בתאי הישיבה (בוטים, מלשון booth), עבור בשולחן האבירים הארוך שבמרכז המקום, קשתות העץ והבר המרשים, וכלה בויטראז'ים שמצאו מקומם באחד הקירות. כל פרט מושקע עד לאחרון פרטיו. משל היינו באירלנד ממש, נבנה המקום ע"י אדריכלים ובנאים אירים אורגינל. אין אפס, העיצוב מייצר באופן מיידי אווירת חו"ל אותנטית.
כבר שיודע נפש לקוחותיו, מקפיד המקום על מגוון עצום של אלכוהול, שכולל למעלה מ- 70 סוגי בירות ומעל ל- 300 (!) סוגי אלכוהול משובח, עם דגש על כל הוויסקים שבעולם, כולל נדירים. רק ב"דבלין", ואחרי מרדף חוצה יבשות ושנים של ערגה, זכיתי למנה יפה של Lagavolin (הסינגל מאלט וויסקי הטוב מכולם), שאזל מהשוק, ומצוי בידיהם של בעלי קשרים מיוחדים בלבד.
לפרוטוקול, כולל התפריט גם מעט מנות בסיסיות (הקלמארי המטוגנים, הקבבונים וטורטיית העוף היו כולם טעימים וטובים) שלושה קוקטיילים של קבע ושתי מנות אחרונות, למי שחייב מתוק. וזהו. האלכוהול, המוזיקה ושמחת החיים שנוזלת ממך זמן קצר לאחר הכניסה למקום, הם העיקר.
הבנה של ממש בטיבה של בירה והקפדה ללא פשרות, יניחו בידכם את כוס הבירה המושלמת. אם כרגיל הבירה נמזגת מחבית המצויה מתחת לברז ונוהגת להתחמם, בדבלין ברזי הבירה מחוברים לחביות שנמצאות שתי קומות מתחת לבר, בתוך חדר קירור שנבנה במיוחד לשם כך. האפקט מהמם. אין מה להשוות בין בירה מהחבית אליה התרגלנו, לבירה מהחבית של דבלין. אכן, אלוהים שוכן בפרטים הקטנים.
מגוון הבירה מהחבית, אגב, מדהים. 14 בירות, ביניהן בירות מיוחדות, כמו הבארבר (ששתינו, והייתה נפלאה), הניוטון (בירה בטעם תפוחים, ששני אהבה), ובישוף שנדיר יותר למצוא מחבית, וגם סתם בירות מצוינות כמו הלף, ההוגרדן והווינשטפן. לצד אלה, איך אפשר בלי, מלכת הבירות האיריות: הגינס. בגלל המגוון, מציעים לך בדבלין ללכת על טעימות, ולקבל מספר בירות במנות קטנות, כדי להחליט מה אתה אוהב. כדי לעודד את השתייה ולחמם את האווירה, תקבל ליד כל בירה מהחבית צ'ייסר של אלכוהול משובח ב- 10 ₪ בלבד.
אי אפשר לו לאלכוהול בלי סיגריה בצדו. הבעיה בדרך כלל היא ענן העשן שנוצר בבר, שנדבק לבגדים ונכנס לעיניים. בדבלין, הפלא ופלא, האוויר נקי למרות המעשנים הרבים, משל היה מדובר במקום פתוח לחופו של ים. הסיבה, גם כאן, היא השקעה ללא פשרות. המקום כולל מערכת טיהור אוויר שמחליפה את כל האוויר במקום בכל מספר דקות. האפקט יוצא מהכלל.
מילה על הקהל. האווירה במקום משנה פניה עם חלוף היממה, ולפי ימות השבוע, והקהל בהתאם. 17:00 - 20:00 למשל הן שעות של happy hour (שניים במחיר אחד) של דרינקים אחרי העבודה ושיחות מרמור על הקלסטרופוביה בצל הקיוביקלז. לאחר מכן יגיע הקהל הבלייני. הקהל מגוון ביותר מבחינת גילאים, עם נטייה לגיל הצעיר ככל שהשעה מתאחרת. דבלין הוא גם אחד מאותם מקומות בודדים שאת, חובבת ברים שכמותך, יכולה ללכת אליהם בלי שינסו להרים אותך. כי לדבלין הולכים בחבורות, כדי לעשות שמח.
חלק מהעניין והאווירה המצוינת שאופפת את המקום נעוצות בחוסר פורמאליות עקרונית. אין מארחת וכל אחד מוצא את המקום שמתאים לו לבד; אין לבוש פורמאלי, לא לקהל ולא למלצרים; וכולם מתערבבים עם כולם.
המוזיקה – מצוינת. במרפסת שמשקיפה על הבר כולו ישנה עמדת די.ג'י. היה אפשר בקלות ליפול למלכודת, ולשים רק מוזיקה אירית. בדבלין (למעשה כמו באירלנד עצמה) המוזיקה מגוונת. אז נכון - יו 2 וחברותיה, אבל גם בוב מרלי, אנשים בעבודה, רוק ישראלי משובח, וכל מה שנשמע טוב ואיכותי, ועושה שמח. ברור שמוזיקה כזאת גורמת לאנשים לרקוד, ובדבלין אוהבים כאלה. בימי ג' ו-ד': הופעות חיות שמרכז אלון הילל, אושיית רוק ידועה, שאוהב לנגן במקום עם חברים.
ונעבור לחשוב מכל: המונדיאל. בטרם החל העושק, ומהכיס מתעופפים מאות שקלים תמורת הזכות לצפות בשידורי המונדיאל, דעו כי אפשר לצפות במשחקים באווירה של חו"ל על מסכי הפלזמה בדבלין. מותר (חובה) לשתות, לצעוק ולקלל חופשי.
לדבלין אח ברחובות ואחות (חדשה) בירושלים.
אני מסתכן אפוא בהצפת המקום, ומגיש לכם על מגש של כסף את אחד הברים המדהימים והכיפים ביותר שיש לאזור המרכז להציע: דבלין.
*הכותב היו אורח המקום ונהנה בטרוף.
*הכתבה מכילה תוכן שיווקי
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת