להמציא את הנורה מחדש

אט, אט ניטלת מאת תל אביב ההגמוניה בשוק ההסעדה. העיר בלבן כבר מזמן אפורה מפיח, פקוקה עד חנק ורודפת את תושביה באמצעות משטרת הגרירה. אך טבעי כי תושביה ההדוניסטים יחפשו להם מקומות אחרים להאביס את עצמם. כך צמחו מסביב, כפטריות כמהין לאחר הגשם, עמקי סיליקון עמוסים במסעדות דלאקס, ומסעדות ראויות בפריפריות הפכו למחזה נפוץ. 

קחו למשל את מסעדת אדיסון שברעננה. לא מסעדת גורמה, אבל בהחלט מסעדה ראויה, בעלת עיצוב נעים ואוכל טעים. לא ממציאנית בדיוק כמו זה שאת שמו היא נושאת, אבל בהחלט בית אוכל שמשקיע בפרודוקטים איכותיים, ומחזיק בשף עם יכולות מקצועיות מרשימות ויציאות יצירתיות לצד מנות קלאסיות.

הגענו לאדיסון, שני היפה והח"מ, אחרי הסרט טראנס אמריקה (טוב מאוד, אבל לא ניגרר לביקורת קולנוע). המקום עצמו גבוה תקרה, מעוצב כדבעי, ומשדר חמימות אופטימית. הבר הגדול שבמרכז, עם המצאה חיננית בדמות כורסאות בר (במקום כסאות בר שוברי תחת), קרצו לנו מיד עם הכניסה למסעדה. התמקמות, התמתחות, סיגריה ושני קוקטיילים: מוחיטו וג'יימסון סאוור, שהיו ממש לפי הספר. אם באלכוהול עסקינן, נפרט כי למסעדה תפריט יין מגוון, הן מבחינת אזורי מוצא והן מבחינת רמות מחיר, כאשר בסך הכל המחירים סבירים. ואז, לפתע פתאום, התחיל להתמלא הבר בהמון אוכל.

לראשונות: קובה שרימפס (32 ₪), סביצ'ה מוסר ים (36 ₪) וקרפצ'ו (39 ₪). הקרפצ'ו נפרס מבשר פילה משובח, תובל קלות בחומץ ונזרע בפרמז'ן. טעים מאד ויעיל. הסביצ'ה באדיסון היא מהסוג הוול-דאן, עם דגש על עיצוב המנה ואופן הגשתה. לטעמי, סוד הקסם בסביצ'ה כהלכתה הוא דווקא ברעננות והחינניות הקורנות מחתיכות שמנמנות של דג לבן, שרק "נגעו" בלימון ותובלו בזרזיף ערק, אבל מיש אוהב את הדג שלו פחות נא, ייהנה . ליד אלה, מנה שלוקחת קצת הצידה: שלושה שרימפסים עטויים ציפוי רך ונעים (לא בדיוק קובה, אבל דומה), שמעלים ניחוח קל של אניס. אחר וטעים מאוד, למי שאוהב. לצד כל אלה נהנינו מפוקצ'ה חמימה וחיננית (שני ניסתה, אני באטקינס).

העיקריות הדגימו את איכות האוכל; פילה הבקר, למשל, היה מצוין. עשוי מחומר גלם ראוי ביותר, מותקן כהלכה ועשוי בדיוק לפי ההזמנה (M/R), טובל ברוטב יין אדום משגע (108 ₪). לידו, פילה מוסר מלא במוס חצילים וגבינת עזים, בעשייה מדויקת שהשאירה את הדג עסיסי, ובשילוב נעים ולא שגרתי של טעמים (79 ₪). וגם משהו לנשמה: מנת שרימפס קרבונרה. מנה טעימה של המוני שרימפס פריכים, ניוקי רכים וחזה אווז, ברוטב טוב מאוד של שמנת, לימון ובזיליקום (79 ₪).

ממשיכים במגמת עלייה, נפלנו על מנה אחרונה משכמה ומעלה: לה-קרמבו. לא זה הרגיל, אלא קרמבו מפואר של מוס שוקולד לבן כשלג, מונח על שכבת שבבי קורנפלקס ומצופה בשוקולד שחור וטוב. מעדן. טובה קצת פחות ממנו הייתה מנה של עלי קדאיף עם קרם פטיסייר.

בסך הכל הכולל והכללי, לו אנחנו רעננים (וגם אם אנו תל-אביבים), אדיסון היה מאכיל אותנו לפחות פעם בשבוע.

שני ובבה היו אורחי המסעדה.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי