מסע מנוף אל נוף

ערב של יום שני, אווירת פורים בקניון שלמטה, אבל המעלית שולקת אותך מכל ההמולה ולוקחת אותך גבוה, למעלה, לטופ של עזריאלי ובכלל. כבר בכניסה למסעדה, אתה רואה את הנוף מקיף אותך – תמונה פנורמית בגודל טבעי של החלק הגוש דני של המזרח התיכון. מנחתי מסוקים מכל עבר, אורות מנצנצים, ואתה מרגיש כמו סלב שמובל בחגיגיות לשולחן, שממוקם ממש מול אותה פנורמה. המסעדה עצמה משדרת יוקרתיות עדינה; מהמפות, דרך שולחנות העץ, ריפוד הכיסאות-כורסאות, סידורי הפרחים וכלי השולחן המעוצבים בניקיון חרסיני, כולם מאשרים, זכית באח"מיות אינסטנט. תנצל אותה.

2c מאפשרת גם למי שחי בדרך-כלל בקומות התחתונות של החיים, או לפחות לא בפנטהאוז, לעלות קצת ברמה, וליהנות מעסקית בימים א'-ה' מ-12:00 ועד 17:00. במחיר הגון מאד של 79 ₪ תוכלו לזכות ב לחם ומטבלים, מנה ראשונה ועיקרית, ובתוספת של 20 ₪ תקבלו גם קינוח. אנחנו אפילו התפנקנו בכוס מרלו משובח של גמלא 2003 ובג'ין & טוניק (מנהג בריטי שאומץ זמנית במקומותינו - לצורכי אח"מיות כמובן).

3 מלחמניות הבית החמימות הגיעו על צלחת חרסינה לבנה ומאורכת, שעליה נחו גם שלושה מטבלים: טחינה חלקה ובהירה, איולי רוקט מעט פיקנטי וסלסת עגבניות מתקתקה ופיקנטית גם היא. כבר בשלב הזה היינו מרוצים, אבל הראשונות שיפרו את ההרגשה אפילו יותר; ריזוטו מצוין עם פטריות פורטבלו, נתחי טלה, ציר עוף וחלב קוקוס עשה את שלו וזכה למחמאות מרובות משני עברי השולחן. טרין כבד אווז, גס במידה הנכונה ועטוף בשכבת שומן צהובה, מלווה במשמשים מיובשים ובריבת משמשים מילא בהצלחה את תפקידו, ואפילו זכינו לטעום (מחוץ לשורת הדין) ראשונה נוספת, שהיתה המיוחדת של היום – סלט ירוק עשיר בעגבניות ובאבוקדו עם נתחי קרפצ'ו ברוטב ויניגרט משובח. עוד נחת למטבח.

העיקריות כבר תפסו אותנו שבעים על גג העולם, אבל בכוחות משותפים הצלחנו להתגבר על מנה מפוארת של אנטרקוט ברוטב יין אדום על פירה נטורל שעליו נחו שבבי בצל קריספיים, ועל מנה נדיבה במיוחד של פרגיות נימוחות, שהושרו במרינדת עשבי תיבול ים-תיכונית, ונחו להן על מצע של פירה שעועית, שאותו ניקדו גם חתיכות שעועית לבנה שלמה, שהעשירו את המרקם ואת הטעם. כל אלה עוטרו להן ברוטב דמי גלאס מתקתק וקרמלי. זה גם המקום לציין שעיצוב המנות לא נופל מעיצוב הנוף וללא ספק עולה עליו מבחינת תכנון וביצוע (גודוביץ' לתשומת לבך). בשלב הזה כבר היינו מלאים באמת, אבל רגע, מישהו אמר קינוח?

הקינוחים הם תמיד המבחן האמיתי של מסעדות כשרות, אבל כנראה שאם יש לך מספיק אחוזי קקאו לצידך, מרנג, שקדים וקצת קוקוס ופסיפלורה, תוכל לתת פייט הולם ולצאת מנצח מכל הסיפור; שוקו-קוקו דקואז, ופלז'יר פסיפלורה באגם אנגליז, הגיעו מעוצבים בצורות הנדסיות מרשימות ובטעם שהצדיק את ההנדסה. עוד שני אספרסואים כפולים בשביל שנצליח לרדת למטה, פרידה נרגשת מהנוף ומהמלצרים, שהיו מקסימים ומסבירים במיוחד, וירדנו לחניון ולמציאות. מה לעשות, ככה זה בחיים, יש סוף לכל אח"מ.

*הכותבת היתה אורחת המסעדה.      

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי