דרכים צדדיות

עורו, חבורת עירוניים שכמותכם, וצאו לטבע. במקום לקפוץ לחנות היין הקרובה לביתכם, לכו למקור, ליקב עצמו. ומה אם הדרך ליקב יפה, מהחלון שלו נשקף נוף של טבע פראי, הבריזה מנשבת באורחים והיין משובח, תתנגדו? בטח שלא. אז תפסו לכם את השבת השמשית הבאה, הצטיידו בכמה חברים וסעו ליקב הנס שטרנבך, בגבעת ישעיהו.

אם יתמזל מזלכם, ולגדי - אחד הבעלים של היקב, שף המסעדה שלידו, והוגה רעיון השפנייה ההולך וקורם עור וגידים (על כך בהמשך) - יהיו מספר דקות, תשמעו סיפור חיים מרתק, שראשיתו בגידול צאן בארץ ובחו"ל, המשכו ביוזמות שונות בתחום התיירות, וסיומו ביקב הנס שטרנבך (על שם אביו של גדי), שפועל במתכונתו הנוכחית מספר שנים, וכבר מייצר יין משובח, המבוסס על ענבי הכרם שבבעלות עצמית. כאדם לא שגרתי, שלא חושש מהגשמת חלומות, הוא מגשים חלום גם לשותף רך בשנים (ברבעון הראשון לחייו) בשם עמנואל (מנו). מנו ביקש לנסות את אורח חייו של היינן, והציע לבסוף את עצמו כשותף.

הסיור שלנו במקום התחיל ברחבה על קצה ההר, שנוף קדומים נשקף ממנה. הרחבה המקורה הרעיפה צל, הבריזה נישבה וגדי הפליג בסיפורים על המקומות השונים הפרוסים לפנינו (מדריך טיולים אמרנו?). משם הגענו ליקב הקטן, שמייצר כיום כמות של כ- 8,000 בקבוקים בשנה, תוצרת שכולה נמכרת ביקב עצמו בלבד. אנחנו טעמנו יין בשם נחל שכה 2004 (40 ₪ לבקבוק, 210 ₪ לשישייה ו-360 ₪ ל-12 בקבוקים), שהיה נחמד; יין בשם נחל חכליל 2003 (69 ₪, 390 ₪ ו- 702 ₪ בהתאמה) שהיה נחמד מאוד; ויין בשם ג'נבא ריזרב 2003 (90 ₪, 510 ₪ ו- 960 ₪ בהתאמה) שהיה מצוין: בעל גוף וצבע נהדרים, ריח מפתה וטעם מלטף ועשיר. גדי אינו שוקט לרגע, ובדמיונו הוא כבר רואה מעל לרחבה מספר חדרי אירוח לשעה ("שפנייה" כהגדרת גדי) בהם יהיה ניתן לעסוק במלאכת הרבייה, אחרי, לפני או תוך כדי לגימת יין משובח.

הבריזה, הנוף והתיאורים העסיסיים עשו את שלהם, והרעב נתן אותותיו. הובלנו אחר כבוד למסעדת היקב. גדי הגדיר את האוכל במסעדה כביתי, ואכן מטבח המסעדה הנו פשוט המטבח הביתי הפרטי של גדי ואשתו. שם טעמנו מנה של רוסטביף מצוין וברזאולה (מעין פרושוטו מבשר בקר, המגיע בפרוסות דקיקות, בצבע בורדו מפתה, ובטעם של גן עדן; 45 ₪). לצד זה, סלט נחמד של מנגולד ואגוזי מלך, צלחת של יוגורט ושום, סלט עדשים חביב, 2 תחתיות ארטישוק ממולאות בבשר שהיו נחמדות, וקרפאצ'ו סלק עם ויניגרט סמיך בצבע סגול, שהיה טוב, אם כי חבל שלא נפרס לפרוסות דקיקות יותר. כל אלה הוגשו כמנות ראשונות.

העיקריות הפגישו אותנו עם קדרת בשר, שהניבה בשר בקר רך וטעים, ספוג בטעם יין, על מצע אורז (65 ₪). גם מנת ירך הטלה הייתה טעימה, לאחר שבשר הטלה נאפה בתנור ונפרס לפרוסות דקות, כשהוא מוגש עם בצלים מזוגגים ביין אדום (85 ₪). מנה נוספת הייתה עוף ביין, שלגם כמותנו יין רב, אבל גורלו היה שונה משלנו (לשמחתנו), והוא סיים את חייו כמאכל רך, שזוף וטעים (65 ₪). לצד אלה, הוגשה סינייה (בשר טחון ואפוי שקוע בטחינה, שנקראת ע"ש הכלי בו היא מוכנה), שהייתה טעימה ועשויה בדיוק במידה הנכונה (55 ₪). המנות נשטפו כולן ביין הבית, המוגש בקראף, שהיה נעים לשתייה ומילא בנאמנות את תפקידו.

לסיכום, תעשו טוב  לעצמכם ותתפסו את יום השמש הבא בשביל לעלות בכביש ת"א – ירושלים (כביש 1), להמשיך עד למחלף שער הגיא, שם תפנו לכיוון בית שמש (כביש 38), ותמשיכו לא מעט, בדרך יפיפייה לפרקים, עד למושב גבעת ישעיהו. משם הדרך ליקב שטרנבך קצרה, לפי השילוט שבדרך.

*בבה ושות' היו אורחי היקב.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי