ויווה לדיווה

ניו יורקרים יקרים: מצאתי! ברחוב יבנה, בין שדרות רוטשילד השוקקות ליהודה הלוי הסואן, מסתתר לו בר מסעדה, שנושא את שמה של הדיווה הראשונה של ארגנטינה – אויטה.

ע' כבר חכתה לי שם על הספה מתענגת על מרגריטה אשכוליות אדומות ומעלעלת בעיתון. אני איחרתי. היא רגילה. "פששש אלגנטית" אמרתי. "זה לא אני זה המקום" ענתה וצדקה. המקום הציף אותי בגעגועים עזים לניו יורק; הבר הארוך, מעוצב ומרווח לטובת הפלירטוטים עם הברמן, ספות מסוגננות שמתאימות בדיוק להתמרחות אחרי ארוחה מדושנת וחלל נוסף מרוהט בקפידה בשולחנות וכסאות מעץ. קלאסה.

התרווחתי לצידה על הספה והתענגתי על נורה ג'ונס שעשתה לנו נעים ברקע. הזמנתי גם לי מרגריטה כזאת וגיליתי שמשקיעים כאן: המרגריטה מכילה טקילה קווארו גולד - לא חוסכים עלינו.

נדדנו לנו לשולחן והתמזגנו עם הנוף המקומי, אנשי עסקים מרח' יבנה רבתי. רבותיי,אל תטעו, המקום מתפקד כמסעדה במשך היום לאנשי האזור שבאו ללאנצ', אבל כשמחשיך, האווירה ב"אויטה" הופכת ללילית, סקסית ובארית יותר.

נתחיל? פתחנו עם הקרפצ'ו סינטה בתיבול אסייאתי מעודן (32 ₪) שהוגש לנו עם פוקצ'ה שמכינים  במקום ופטה כבד נימוח וממכר, שמוגש עם קונפיטורת תאנים ורוזמרין בתוספת טוסטונים. נאלצתי לעצור את ע' (ללא הצלחה מרובה) לטובת טבעות רול טלה (34 ₪), מנה פשוט מצוינת ומתקתקה מעט (בזכות נגיעה של חלב קוקוס וקונפי תאנים). פה, גם אני כבר לא יכולתי לעצור את עצמי וחיסלנו את הצלחות בגבורה.

תוך כדי לעיסה ובליסה מקורות יודעי דבר סיפרו לנו על ערבי אירויזיון שמתקיימים כאן בימי ראשון. ובכן, זה הזמן לומר,יש לי פטיש היסטרי לאירויזיונים, במיוחד כשזה מגיע לצד אוכל גורמה מגוון שהשף אופיר ארבל רוקח, ואנשים טובים. ע' ואני רשמנו לפנינו ושיריינו את יום א', פטיש זה פטיש ואין פה מה להתווכח. ומה בשאר השבוע (חייבים לפנות את שאר השבוע...לא?), "ובכן" אמרו המקורות "כל ערב כאן טומן בחובו סגנון שונה וייחודי לו" וכך סגרתי לי את שאר ימות השבוע...Count me in.

בינתיים מצידו השני של השולחן ע' המשיכה לשיפודי קבב הטלה העסיסיים (חכי לי!), שהוגשו משופדים על מקל קינמון, בתוספת סלט טאבולה וטחינה (32 ₪), 4 יחידות קטנות ומבטיחות.

בשלב הזה ע' ואנוכי לקחנו הפסקה קלה, בכדי לדון בנושא הרה גורל: מנה עיקרית, איזו מהן נבחר?

אני בחרתי בסנייה עוף מצרית, תבשיל רצועות עוף מוקרם בטחינה, סומק וצנוברים, שהוגש על מצע אורז לבן (47 ₪), וע' לקחה ספגטי פירות ים עם קלאמרי ושרימפס ברוטב צ'ילי מתקתק. מנה קצת חריפה ומצוינת. גם כאן אנשי אויטה היקרים לא חסכו, והמנה הייתה עשירה בפירות ים ובטעמים. הצלחת, מצידה, נשארה מצוחצחת ונקייה, כיאה לפולניות מבית טוב.

את אחר הצהריים הניו יורקים שלנו קינחנו באיטריות קדאיף עם נגיעות תות שדה ומסקרפונה (29 ₪)

ובגרניטה פקאן טעימה וכייפית.

"אז מה ע', ממחר דיאטה?"

"איזה דיאטה" ענתה לי בנחרצות "את הרביולי בטטה שלהם טעמת כבר?"

צודקת, היא תמיד כל כך צודקת.

אויטה:

א'-ה' 12-השעות הקטנות של הלילה.

שישבת 17-אור הבוקר

עסקיות: 32 ש"ח-39 ₪

*הכותבת היתה אורחת המסעדה.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי