קרם קרמל

"שכיית חמדה" ביטוי כבד, אבל זה מה שעלה לי בראש כשהגעתי לקרמל, מקום כפרי, מעוצב בעדינות, בלי שטיקים ועם המון אופי, טובל בהמון ירוק של שדות רמת השרון, מרחק קצר מהמולת הרחוב הראשי, העמוס בתי קפה ממותגים, והנה פה כאילו מדינה אחרת.

יום ראשון בצהריים, טפטופים אחרונים של חורף, בשולחן ליד שתי אמהות עם זאטוטונים, זוג של בני שלושים, שני אנשי עסקים וסחבק. כולנו כאילו ממתיקים סוד, שלא יבואו כולם ויגלו גם הם את קיומו של הקרמל הזה.

בהתאם לנוף, הלכתי על מנת סלט ירוק וגבינת עיזים מטוגנת, כל ביס משדר שדה וחורש בתוך הפה, קצת כמו פרסומת לטריות ולטבע, והגבינה כ"כ מתמוססת ומעניקה חום לכל העגבנייה-חסה-מלפפון ושאר החבר'ה הירקות, זו מנה שמזריקה לווריד בריאות ונא לא לשכוח את הטעם.

אחרי ששילמתי את חובי (הטעים) לטבע, הגיע הזמן לקורטוב של שחיתות, פטה כבד עוף, אבל לא מהסוג הדקיק עד בלתי נראה, אלא עבה, יפה, מתובל בקורט מלח ובמעט צ'ילי, לידו 4 טוסטים חמים וריבת קסיס ואגסים חזקה ומתוקה, שרק מתחננת שתעמיס קצת ממנה על הטוסט. העמסתי...

צריך להפסיק עם המנהג של טוסטונים בצורת משולש ליד מנות של פטה, צריך להביא חלה טרייה, גדולה, כי אי אפשר להפסיק לטרוף את העונג הזה, עם כל הרצון שלי להיות מנומס (לא לשכוח שיש עוד אנשים מסביב), העמסתי והעמסתי עד שממש חלפה התלבטות במוחי אם לבקש מנה נוספת.

נתתי לעצמי עוד כמה דקות של הרגעות (אולי המתוק של הריבה לקח אותי להיי גבוה מידי) המתנתי בסבלנות, אני ותפריט הקינוחים שהוגש לי.

שמעו מילה של בעל ניסיון: אל תנסו להתמודד עם זה לבד, תנו למלצרית להחליט עבורכם, כי איך בוחרים מה טוב יותר, אולי זה בריוש השוקולד, אולי זה שטרודל תפוחים, או בכלל עוגת הגבינה, קרמל זה אחד מהמקומות האלה שאתם יודעים שמה שלא תזמינו תצטערו שלא הזמנתם עוד. אמרו לי "לך על השטרודל", הלכתי, רצתי, טסתי על המנה האדירה הזאת והחמה הזאת, פריכות ברמה של וינה, הטעם התפוחי המתקתקות של הגלידה והקינמון הבזוק, זה עושה ספתח כ"כ נעים לתחילת השבוע.

הודיתי למארחיי, נדתי קלות למסובין האחרים, הבטחנו בלב לשמור את הסוד אודות המקום הזה, אז אל תספרו לאף אחד.

סיכום
רמת השרון: נשארו גם כמה פרדסים ושדות ירוקים
האווירה: כפר באמצע העיר
השטרודל: חסרה רק הדנובה

*הכותב היה אורח המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי