הטורף

חשקה נפשי בנתח בשר עסיסי וכאשר הבשר הוא העיקר, אל גאוצ'ו היא כתובת ראויה. מסעדת בשרים בכל רמ"ח איבריה, המגדירה עצמה "גריל דרום אמריקאי", ועוטפת את חווית האכילה בסיפורים על הגאוצ'וס, הבוקרים הדרום אמריקאים. 

לאחר יום עבודה קשה יצאנו חגית והח"מ לסניף ההרצלייני של אל גאוצ'ו, הממוקם בחלק השקט של מה שצמח והפך להיות עמק סיליקון. הסניף אינו מפואר ומנקר עיניים, אלא נראה טוב במובן הפשוט של המילה. מוזיקה דרום אמריקאית ברקע, מושמעת בווליום שאיפשר שיחה ארוכה ונוקבת על החיים.

שיחה כזאת צריכה להיעשות על אלכוהול טוב, וכך נתגלה שכל השבחים שנכתבו על יין יראון של יקב גליל (165 ש"ח) הנם מהיותר מוצדקים. יין של איכות, בעל גוף וטעם נהדרים, שהולך מצוין עם מרלבורו לייטס.  לצד זה, מכיל תפריט היין מרלו וקברנה סוביניון של ירדן וקברנה סוביניון רמת ערד של יקב כרמל (150, 165, 150 ₪, בהתאמה). מבחר האלכוהול אינו רחב, וכל כולו אומר לך, יאללה קח איזה דרינק ועבור מהר לעיקר: הבשר.

אז עברנו. התחלנו בקרפאצ'ו מבשר נא מפילה בקר, עם מעט שמן זית, פלפל שחור גרוס וחומץ בלסמי (35 ₪). מנה קלאסית, בנאלית משהו, שמתפקדת מצוין כאבן בוחן למסעדה, שכן קשה לפספס אם נעשתה מחומר גלם משובח, ומאידך גיסא לא ניתן להצליח אתה אם נעשתה מחומר גלם בינוני. באל גאוצ'ו הקרפאצ'ו עבר את המבחן, והוכיח כי לבשר במסעדה יש הורים טובים.

לשם האיזון והגיוון, נטלנו מהתפריט גם צמד אמפנדות, אחת בשרית ואחת ממולאה בגבינות (22 ₪ כ"א) שתי האמפנדות הצטיינו בפריכות של חוץ, וטעם טוב של פנים. מנה טובה, שעם הקפדה על ייבוש עודפי שמן, הייתה הופכת טובה מאוד.

לצד אלה, סלצ'יצ'ה, הבת דודה השאקלית של מיס לוסי. נקניקיה עבה עם חריפות נעימה, ששחררה מעט עסיס אדמדם עם כל חיתוך של הסכין, ונאכלה בהנאה (22 ₪).
עם הראשונות הוגש לחם רך ונעים, שנטבל בסלסות הפיקנטיות שנחו לידו.

סו פאר סו גוד
הרעב נרגע, היין עשה את שלו, ואנחנו המשכנו לברר את משמעות החיים. בטרם הוסקו מסקנות, הגיעו לשולחן שני סטייקים דוגמנים, כאלה מהסוג שרואים בדרך כלל בפוסטרים. עבים, אדומים ונוטפי דם. באמם מולידתם שכנו הם זה לצד זה: אנטריקוט ופילה, וגם במותם לא נפרדו. כמעשה של היגיון, ניתן לבחור באל גאוצ'ו את המשקל המדויק של הסטייק [זוג הטורפים נטל פילה במשקל 300 גר' (139 ₪) ואנטריקוט במשל 350 גר' (89 ₪)]. האנטריקוט היה שומני פחות מן הרגיל, ושני הסטייקים היו טעימים, עסיסיים ומוכנים במידת ההכנה שנתבקשו. אבל, יש קץ', מתוך כוונה טובה מוגשים הסטייקים על גבי מנגלון קטן, שאמור לשמור על חומם. הבעיה היא שהמנגלון עושה את עבודתו טוב מן המצופה, והוא ממשיך לבשל את הבשר. כך הנתח האחרון של האנטריקוט, שהוזמן ונתקבל במקור במידת עשייה מדיום רייר, סיים את חייו כוול דאן, והושאר על כנו. הצעות לשיפור: להגיש את הסטייק נא, ולתת לסועדים לעשות אותו על השולחן (סטייל יקיניקו, המנגל היפני), להוריד מעט מעצמת המנגלון או לוותר על המנגלון ולשמור אותו לאירועים מיוחדים כמו יום העצמאות.

בנוסף לסטייקים בהם דברנו, נפרט כי באל גאוצ'ו רשימה אינסופית כמעט של מנות בשריות נוספות מסוגים שונים, החל בסטייק סינטה, עבור באסאדו, המשך באנטריקוט עם עצם וכלה בעוף על הגריל, וכל אלה -  כשלעצמם או בשילובים ורטבים שונים. גן עדן לקרניבור.

לפרוטוקול נציין גם, כי באל גאוצ'ו מגישים גם מנות צמחוניות כמו אינצי'לדה ממולאת בירקות קלויים, פטריות מוקפצות ומבחר מצומצם של פסטות וסלטים שונים. למקפידי הגזרה, שרכשו לאחרונה ג'ינס בגובה דשא, אל גאוצ'ו מייעדת ארוחה דיאטטית, שמתחילה בסלט וורדה, מרק היום או שיפוד ירקות על הגריל, וממשיכה בחזה עוף (430 קלוריות; 75 ₪), סטייק סלמון (515 קלוריות; 89 ₪) או סטייק מפילה בקר (555 קלוריות; 105 ₪).

וכאן מגיע הצורך לשבור לכיוון המתוקים. צמד קינוחים הוזמן: קרפ ארגנטינאי (22 ₪) ומוס פסיפלורה ופטל על בצק קרנצ'י (29 ₪). הקרפ היה נחמד ביותר, ולבו עשוי ריבת חלב. קינוח נעים ליום סגריר, שלטעמנו ניצח את המוס. לצד אלה, אספרסו, קצר וחזק, שהוכן כמו שצריך.

*הכותב היה אורח המסעדה.

לאתר אל גאוצ'ו

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי