גרוזינית אני מדברת אליך

אם פדרו אלמודובר היה אי פעם בוחר לצלם סרט בתל אביב העגמומית, אין ספק שמסעדת ננוצ'קה הייתה לוקיישן ראוי לסצנה של הגאון הספרדי. העיצוב האולטרה-חם יכניס אתכם לאווירה ביתית מהר מאוד וממש לא משנה באיזה מן החדרים תבחרו לשבת. אחרי שתספגו אווירה ותציצו מסביב, ננוצ'קה תכבוש אתכם, אם תרצו או לא תרצו. השולחנות המעוצבים, הנברשות (ובכלל, משחקי התאורה המתעתעים), שלל המראות והתמונות; ארט דקו עם ניחוח של פריז פוגשת את טיביליסי. ועוד לא טעמתם כלום.

ננוצ'קה באה לתת ביטוי אמיתי למטבח הגרוזיני, מטבח המושפע ממנות קלאסיות שונות ומתבסס על מרכיבים עונתיים. בין המנות תמצאו סוגים שונים של בצק (מאודה, מטוגן ואפוי) ממולאים בבשר, גבינות ושאר ירקות, לא מעט כוסברה והמון אגוזים (שמשמשים לעיתים תכופות כתחליף לשמן), כמו גם מנות עיקריות שמהוות יחד אנסמבל של תבלינים וטעמים, בתפריט בו כל אחד ימצא את המנה המושלמת עבורו.

העדפנו לפתוח דווקא עם כוס יין גרוזיני שלא תמצאו בשום מקום אחר, בעיקר כי החלטנו ללכת עם החוויה הגרוזינית שלנו בננוצ'קה עד הסוף. בתפריט ישנו גם מבחר יינות ממדינות בעלות כרמים ידועים יותר, אבל לא התחרטנו לרגע על הבחירה במוקזיני ובחואנצ'קה (המתוק מעט יותר). היין מגיע בבקבוקי חרס יפהפיים שיכולים לככב מאוחר יותר על כל מדף בכל סלון (כדאי לכם לתת ליין צ'אנס גם אם אתם באים לדרינק על הבר).

החוויה הקולינרית הגרוזינית שלנו התחילה עם פחאלי (46 ₪), המקבילה המקומית לאנטיפסטי. מדובר בצלחת עמוסה (בין השאר) במבחר חצילים בצורות שונות, סלט מנגולד וסלק שנבלעה במהירות שיא יחד עם הלחם שהגיע לצדה (המקבילה המקומית והמוצלחת לפוקצ'ה).

באווירה גרגרנית במיוחד לא הותרנו סיכוי לחינקאלי (38 ₪), כיסוני בצק מאודים הממולאים בבשר אווז ובקר, או, אם תרצו – דים סאם. הכופתאות הללו מגיעות כשלצידן רסק עגבניות פיקנטי. אם בשר הוא לא הקטע שלכם, תוכלו להתפנק על החינקאלי גבינות המשמח לא פחות. את ההשלמה החלבית שלנו עשינו דווקא בדמותו של צ'יבוריקי הממולא בגבינה צפתית, גבינה בולגרית ומוצרלה (38 ₪). אם הפחאלי הוא אנטיפסטי משודרג, והחינקאלי הוא דים סאם שעלה כיתה, הרי שהצ'יבוריקי הוא כל מה שקלצונה יכולה לחלום להיות. הבצק הפריך והקריספי, הגבינות שלוהטות שממלאות את הפה. איך אומרים עוד בגרוזינית?

בזמן שהמתנו למנות העיקריות לא יכולנו שלא לנשנש את מה שהתגלתה כמנה היפה של הערב – בליני קוויאר אדום (34 ₪). הצלחת שהגיעה לשולחן הייתה כל כך יפה, כך שכל ביס ממנה הרגיש כמו חטא. שישה בלינים חמימים עם טפטוף של שמנת עליהם וביצי סלמון שלא משאירות מקום לספק. אז איך באמת אומרים עוד בגרוזינית?

אחרי המשתה המוקדם והבליסה הבלתי פוסקת הגיע תורן של המנות העיקריות. איך לומר בעדינות, היינו כבר מלאים משהו. אז לחוויה הגרוזינית שלכם מוטב שתגיעו רעבים באמת, לא שתחושת שובע קלה תעצור אתכם מלטרוף את הטבזי איספנחית (79 ₪), פילה בס בתנור המוגש בשתי פרוסות עסיסיות כשביניהם תמצאו תרד ואגוזים, ולצידן פלחי תפו"א מושחמים ופריכים. אחרי הרומן הרציני מאוד עם המנות המקדימות, נראה שהבס לעיקרית הוא פלירט לא מחייב וקליל מאוד לאנשים שבעים. איך אומרים אני לא יכול יותר בגרוזינית?

העיקרית המשלימה שלנו בכלל לא הופיעה בתפריט, והגיעה בהמלצתה של המלצרית. בכלל, צוות המלצריות מכיר את התפריט בערך ברמה בה אתם מכירים את האוכל במטבח של אמא, והן יוכלו לכוון אתכם בלי קושי אל חוף המבטחים הקולינרי שלכם. תנו למלצרית הרנדומלית שלכם צ'אנס ולכו אחריה בעיניים עצומות. אותנו היא לא הכזיבה לרגע.

בהמלצתה טעמנו מתבשיל בקר בקדרה מעולה. יחד עם הבשר תמצאו בו שלל תפוחי אדמה, בצלים ומשמשים. הוא מוגש על בסיס יין לבן ומדובר בגולאש שעלה כיתה. אבל באמת כדאי להגיע לננוצ'קה רעבים. איך אומרים 'זה כל כך טעים שאני לא יכול להפסיק לאכול למרות הסיכון שאתפוצץ' בגרוזינית?

קינחנו בנטיה, קרפ גרוזיני הממולא באגוזים מסוכרים ומגיע עם פרסות תפוחי עץ אפויים וגלידת וניל. ואחרי הקרפ התענגנו שוב על מפית הנייר, עליה מודפס שיר של ברטולד ברכט. השיר של ברכט נקרא "הנאות" והוא מעין רשימה פואטית מחושבת של הדברים הקטנים בחיים שגורמים לנו לחייך בהנאה. אם האדון ברכט היה עובר את החוויה הגרוזינית שלנו יש מצב שהוא היה מוסיף לשירו את ההנאה הקטנה - "ארוחה בננוצ'קה".

*הכותב היה אורח המסעדה

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי