מולי וליאו לנצח

חמש שנים עברו מאז שהמולי בלומ'ס, הפאב האירי הראשון בישראל (להלן המולי), נחת ברחוב הירקון. אפשר לומר שליטרים רבים של גינס עברו בירקון מאז שנפתח המקום; ליטרים שסחפו עימם לילות מלאי ויסקי, משחקי כדורגל, מוזיקה אירית ושפרדס פאי. המון שפרדס פאי.

הכל התחיל בקורס של חברת גינס. אורי ורוני, צמד שותפים עסקיים, השתתפו בקורס שנמשך כשבוע. רוני מציין שבמהלך סיורי הקורס נחשף למהותו של הפאב האירי. בעזרת אחת מחמשת החברות שבונות פאבים איריים ברחבי העולם (למעלה מ-3,000 נכון להיום), הם הצליחו להביא גם את תחושת השכונתיות הספונה בעץ כבד אל מרכז תל אביב.

הצטרפנו לרוני באחד מערבי השבוע לישיבה קלה במולי. התחלנו בגינס (כמובן) ובפאוורס – ויסקי אירי משובח שאי אפשר למצוא בשום מקום אחר. זו שעת ערב מוקדמת במולי, אבל המקום כבר עמוס. קהל השותים והקבועים אקלקטי, כמו גם השפה הנשמעת במקום; עובדי שגרירויות, דוברי אנגלית שמצאו עצמם בישראל מסיבות אלו ואחרות ומקומיים שהפכו את המולי לביתם השני, לפילגש השכונתית.

למולי יש גם בעל שנמצא ברמת החייל, ליאו שמו. ליאו בלום הוא הגיבור היומיומי, הנרפה והמדוכא, בספרו הידוע של ג'יימס ג'ויס - "יוליסס", שעוסק ביום מסע בחייו של בלום. מולי היא אשתו השתלטנית והבוגדנית קמעא. האירים חוגגים את "בלומ'ס דיי", יום המסע של בלום, ב-16 ביוני מדי שנה בשתייה מרובה ושמחה כללית.

רבים מוצאים קווי דמיון בין התרבות האירית לישראלית; הסכסוך הכואב והעקוב מדם (הוויכוח העיקרי בארץ לגבי הקשר לאירלנד נסב סביב זהותו של הצד המדוכא ביחס למדכא) מחד, והרצון העז לשמור על אופטימיות כלשהי (או לפחות קהות חושים רכה) מאידך. האירים ידועים במוזיקה סוחפת, בצעדי ריקוד בלתי אפשריים ובעיקר- בקיבולת שתייה לא הגיונית מבחינה פיזית יחסית לקהל הישראלי הממוצע. אמנם, הנתונים מראים שמכירות חברת גינס בעלייה בשנים האחרונות ומן הידועות היא כי תרבות השתייה בארץ שברה מזמן את מחסום הכשרות וקידושי השישי, אך בהשוואה לאירים- יש לנו עוד דרך ארוכה.

הבדלי התרבות ניכרים לעתים גם בפאב עצמו. תפיסת הפאבים באירלנד גורסת כי הפאב לא צריך להשתנות. יכולות לעבור גם מאה שנה מבלי שפיסת עץ אחת תזוז ממקומה. רוני משייך זאת לעוני הרב שפשט באירלנד בתקופה שבה אימצו את תרבות הפאבים מקולוניית האם – אנגליה. האנגלים שומרים גם הם על המראה המסורתי של הפאבים הוותיקים, אך מרשים לעצמם להתפנק על משחקי חצים ומכונות פינבול. אכן, עם פרוע.

בפאבים איריים, למשל, נהוג לשתות בעמידה. בהתאם, גם המולי נפתח עם 43 מקומות ישיבה בלבד. רוני מספר שהבאים לא הבינו היכן אמורים לשבת וכיום המולי מונה כבר 80 מקומות. הפאב האירי המקומי, כמו אחיו מעבר לים, מואר, מכאן שאפשר לראות ואפילו לשמוע את מי שמדברים איתו. כאן אין אווירה אפלולית ודיכאונית שמנסה לשדר סקס אפיל מזויף. כאן אמורים לשבת ולדבר. לזכות אנשי המקום יאמר גם שהם מנסים להביא טעימות של התרבות עצמה אל הקהל הישראלי, בעזרת הופעות שונות של מוזיקה אירית שנערכות מדי שבוע במקום.

אחת הלהקות שמביאים במולי מדי שנה, Sliotar, תגיע לסיבוב הופעות ב-29.11 ותופיע במקום גם ב-30.11, 3.12 וה-5.12. חגיגות יום ההולדת חמש ימשכו שבוע, ובמהלכן יוכלו החוגגים ליהנות ממספר מבצעים. כל מי שישתה 3 פיינטים במהלך השבוע יקבל את הרביעי בחינם וחולצה מיוחדת שנוצרה לטובת החגיגות. גם בתחום הביילי'ס חוגגים – כל שאט של בייליס יעלה 20 ש"ח וכל מי שמזמין שניים יקבל גם הוא חולצה. בנוסף, במגזין ה-TimeOut ישנו קופון שמבטיח קבלת חולצה על כל קנייה של ג'יימיסון, עד גמר המלאי. בכל הופעה ייערכו הגרלות ויהיה ניתן לזכות בהפתעות שונות. בסוף השבוע תיערך הגרלה בין כל המשתתפים והפרס הנכסף שיחכה בסופה הוא לילה בצימר בצפון.

המשכנו לשתות, לדבר ולהביט על סביבותינו. ממלון דן המשיכו לצאת פוליטיקאים ואנשי עסקים מעונבים, בשולחנות סביבנו התחלפו הפרצופים, העיר עברה למצב יציאה ואנחנו נזכרנו במתקפה האירית על ישראל השנה; המוני אוהדי כדורגל משולהבים שחסמו את הרחובות ונהרו אל המולי. רוני מספר שאחרי חששות רבים שנמשכו יומיים האירים אף הסכימו להחליף את הקרלסברג בגינס. שלוק אחד והם כבר הרגישו כמו בבית.

נראה שלמרות כל הבדלי התרבויות יש כמה דברים שמאחדים את כולנו, בלי שום קשר לדרכון. בלי להיכנס למליצות שאינה במקומה, בסופו של דבר, כולנו פשוט רוצים מקום שיכיר אותנו, יקבל אותנו בהבנה ויידע להגיש לנו בדיוק את הבירה הנכונה בסופו של יום מפרך. אחרי חמש שנים בשטח, נראה שליאו ומולי הצליחו להפוך בדיוק לסוג כזה של מקום, באירית או לא.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי