קיבוץ גלויות

"דיז איז א וורי פריטי רסטוראנט" אמרה האורחת האמריקאית והמנותחת לעייפה למשפחתה הישראלית שהביאה אותה בערב שבת לחוויה אתנית א-לה ננוצ'קה. "איטס רילי אמייזינג", אמרה וכססה את החינקאלי בשר (כיסוני בצק מאודים ממולאים בשר בקר ואווז, 38 ש"ח) בעדינות מחשש שמא אפה יתפרק בתהליך הלעיסה.

היה זה רגע קטן של ניצחון לקרובי המשפחה הישראלים. הם גם הוכיחו לתיירת את איכויותיה הקולינריות של תל אביב, גם סיפקו לה חוויה גרוזינית כהלכתה, וגם (בתקווה) יקבלו צ'ק נאה בתמורה. ככה זה, גם עם אורחים מחו"ל וגם עם חבריך מהבית, אי אפשר להפסיד אם החלטת לבקר בצעדי מחרובקה קלילים באחת המסעדות היותר מעוטרות וטעימות בתל אביב.

האמת היא שחבל לבזבז ערב בננוצ'קה על ציתות לשיחות שכניך, עדיף להתרכז באוכל המצוין. עם זאת, המשימה מתגלה כקשה יותר משנדמתה בתחילה, משום שננוצ'קה היא אחת מאותן מסעדות שמושכות כל הזמן את תשומת הלב למוקדים אחרים מלבד המנות המהבילות שמוגשות לשולחן. מיד מתחילים לבהות בשולחנות העץ המעוטרים, לקרוא את השירים הכתובים על המפיות ומסתכלים בקירות העמוסים לעייפה בצילומים, בעיטורים,  בנברשות ובמנורות.

גם הקהל בננוצ'קה יכול לרתק לאורך השעות החולפות. סוג האנשים משתנה על פי השעות והמגוון משתרע ממשפחות מעוצבות עם ילדים מעודכנים בשעות הערב המוקדמות ועד ערב רב של ציידים וארנבות בגילאי העשרים והשלושים. אלה באים לננוצ'קה לא רק כדי להתוודע אל המטבח עמוס הטעמים, אלא כדי לשתות אלכוהול בכמויות מסחריות, ליהנות מהפסקול הגרוזיני שפותח את הלילה ולהתחכך ולפתות לצלילי מוזיקת האייטיז והאלקטרוניקה הרכה שמציפה את המסעדה בשעות הלילה המאוחרות.

לאחר קשיים מרובים והסחות דעת, החלטנו להתעלם מהיותנו על קו התפר של שעות המסעדה (תשע בערב), להתעלם משלל הגירויים הצבעוניים ולרדת על האוכל כאיש גווע במדבר. בעצת המלצרית האדיבה ששלטה ברזי התפריט עד הגרוזיני האחרון, הזמנו למנות ראשונות את את הפחאלי, צלחת טעימות של אנטיפסטי גרוזיני (46 ש"ח), ואת החיקאלי גבינות – כיסוני בצק ממולאים גבינות שהגיעו עם צלחת יוגורט לשולחן וחוסלו כלעומת שבאו (42 ש"ח).

גם הפחאלי לא התחמק מההכחדה ואחד אחרי השני תוקתקו החצילים המקומחים המצוינים, הסלק המתקתק, ממרח המנגולד, הלחם הטרי שעליו נשפך שמן הזית והחומץ ועוד שאר מטעמים. למרות שמצוידים אנו במשפחתנו בקיבות קטנות להחריד, החלטנו אחותי ואני להמשיך באומץ אל המנות העיקריות: פילה בס ותבשיל בשר מצוין שהגיע בקדירה כחולה ויפהפייה עמוסה בנתחי בשר נימוחים, מישמישים מתוקים ותפוחי אדמה (52 ש"ח).

בעוד אחותי נאבדה לאורך שאר שעות הערב בתוך הקדירה, שאר השולחן תקף בתיאבון את מנת הדג, שהוגשה כמעין סנדוויץ, שתי חתיכות בס עשויות היטב כשביניהן מונח תרד בשרני שלווה בתפוחי אדמה פריכים ומתובלים מעט. בין המנות שהוגשו, לחיוכיה של המלצרית ולהצטרפותה של חברה נוספת בעלת יכולת נשנוש בריאה, נלגמו בשולחן כוסות וודקה רימונים. על איכותם של אלו באמת שאין צורך להעיד, פשוט מספיק לדווח כי הגיעו לשולחן בתדירות גבוהה ביותר.

לאחר שעה של בליסה אינטנסיבית, הבנו כי למרות הקהל המיוחס וההורמונלי שהחל להציף את המסעדה, לא נוכל להתפשר ונצטרך גם להזמין קינוח. אחותי התעקשה על הנטיה, קרפ גרוזיני ממולא באגוזים מסוכרים, רוטב תפוחי עץ בתוספת גלידת וניל (34 ש"ח), ואילו הצד השני של השולחן הסתפק בקינוח שמרני כדוגמת סופלה שוקולד הממולא בשוקולד לבן (32 ש"ח). כהמשך ישיר לשאר הארוחה, גם הקינוחים התגלו כחוויה מענגת שנגמרה במספר אבחות של כפיות שהתנופפו בעוז ובמהירות מעל הקרפ. לאחר שווידאנו כי אף אגוז מסוכר לא נותר על הצלחת, הרמנו את גופותינו העצלים מעל הכיסאות במאמצים רבים.

הכרסים הקטנות שפיתחנו לאורך הארוחה, העיפו לצדדים את רווקי ורווקות ננוצ'קה שרק התחילו את חגיגת הלילה השיכורה, כשבראשנו רק השינה המתוקה הצפויה לאחר ארוחה אימתנית ואלכוהול משובח.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי