מרקש- ישר מהאגדות

"ברוכים הבאים לאגדת אלף לילה ולילה". במשפט הזה נפתח התפריט של מסעדת מרקש.
ובדיוק ככה, כשנכנסים למסעדה מרגישים כאילו נכנסים לסיפור מהאגדות או לאיזה מסעדה יפיפייה בשוק אותנטי במרוקו.

הדילמה התמידית שלי, את מי לקחת איתי לאכול, נשארה הפעם בבית. לא היה שום ספק שלמסעדה מרוקאית אמיתית צריכה לבוא איתי זו שלימדה אותי אוכל אותנטי מהו- אמא.
עוד לפני שהגיעו הסלטים לשולחננו זיהינו אחד מהם בדרכו לשולחן ליד- ריח הבשבש שעלה ממנו העלה לשנינו מיד זיכרונות ארוחת שישי אצל סבתא. כשהגיע אלינו הבשבש (אני יכול לקרוא לו בשמו המוכר- שומר, אבל תודו שבשבש -beshbesh- נשמע יותר טוב...) הצטרפו אליו מגוון סלטים מעולים, בינהם גזר, חצילים, תפו"א ומטבוחה/מקבובה/מדרובה, ועיוותים נוספים לשם הסלט כמו מחמושה ומיקמומה ודאי מסתובבים להם אצל העדות השונות.

בזמן שאכלנו והעלינו זיכרונות מימים רוויי מסורת (באמת שכך היה, אני לא סתם אומר...), ספגנו את האווירה שהשרה עלינו העיצוב המיוחד של המקום- המסעדה עגולה, מה שמיד נותן תחושה של ביחד. את החום נותנים השטיחים ואליהם מצטרפים החיוכים של המלצרים הנחמדים ובעלי הבית החביבים. התקרה כולה מכוסה בד סאטן בצבע צהוב-זהב וממנה תלויות המון מנורות יפיפיות, על כל שולחן מונח טאג'ין קטן צבוע בשלל צבעים, וכמוהם צבועים גם השירותים המרשימים של המקום. ואם לא ציינתי, אז כל אלה מיובאים היישר ממרוקו.

אותי הכי הרשימו הטאג'ינים המצוירים שהיו על כל שולחן (טאג'ין הוא כלי חרס לבישול), ולכן התלהבתי כשהגיע לשולחן טאג'ין יפייפה אותו פתח המלצר על שולחננו וגילה לעינינו ולאפנו הר של קוסקוס, עם ירקות, חומוס וחתיכת דלעת ענקית במרכז. לצד הקוסקוס הונחה קערת מרק ובנוסף שתי קציצות ברוטב נהדר. לא לקח זמן רב עד שכל אלה היו תערובת אחת מבורדקת בצלחות שלנו.
מנה נוספת ממנה נהנינו מאוד היתה ארטישוק ממולא. מי שלא מכיר את המנה הזו בטח לא מבין איך אפשר למלא ארטישוק- אז בעצם, החלק הממולא הוא תחתית הארטישוק, ושלנו היו ענקיות וכל כך טעימות...

בזמן שאמא ואני נהנו לנו מהאוכל הטעים, השמש התחילה לרדת. מרקש יושבת על חופה של נתניה, מה שמבטיח נוף נהדר מהחלונות הענקיים של המסעדה. בשלב זה הצטרף אלינו בעל המסעדה וסיפר לנו למה המסעדה הזו מתאימה לכל אחד מכל עדה, ובצחוק הוסיף -"אבל לא למרוקאים", והסביר- "אצלנו בבית, אמא שלי מבשלת הכי טוב. ובכל השכונה, השכנה מבשלת הכי טוב. ואצל המשפחה המרוקאית בשולחן שם, הדודה עושה את האוכל המרוקאי הכי טעים. וככה בעצם לכל אחד יש את הגירסה שלו למאכלים השונים."

הפירוש שלי לאוכל במרקש פשוט מאוד- מגוון רחב של אוכל ביתי, עשוי ממוצרים טריים והרבה אהבה. לא צריך יותר מזה. המנות לא פלצניות ולא מתיימרות, פשוט אוכל טעים. טעים מאוד. תוסיפו לזה את העיצוב והאירוח ויש לכם ארוחה נהדרת, כזאת מסוג שאני בספק אם יצא לכם לחוות לאחרונה.

לסיום הארוחה, וכמיטב המסורת, הוגשו לשולחננו תה בכוס קטנה (זכוכית כמובן), צלחת פירות טריים, צלוחית צימוקים ואגוזים וצלחת ריבה. ודווקא על הריבה, ריבת גזר גמדי, מתחשק לי לספר לכם עוד קצת- שלא כמו כל הריבות המתוקות בצורה מעוררת בחילה/התקף-לב או לבלב, הריבה הזו היתה עשויה מצ'אנקים שלמים של גזר גמדי שהיה מוקף בסירופ צמיגי ומתובלת בטעמים עזים של ציפורן, הל וקינמון. את מנת היתר של סוכר שלא מקבלים מהריבה הזאת (כי היא לא מתוקה יותר מדי), קיבלתי כי פשוט חיסלתי את כל הצלחת...

היה מבאס לצאת ממרקש ולגלות שאנחנו לא בשוק ססגוני במרוקו, להיכנס לאוטו ולא לעלות על איזה גמל שייקח אותי להרמון, כי לזמן קצר, למשך ארוחה אחת טעימה ונעימה, באמת הרגשתי איך זה להיות במרוקו.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי