כל מוצרלה ג'ובאני

יותר מכל מאפיין אחר המטבח האיטלקי ידוע בדיוק הנדרש בו, האל דנטה של הפסטה, הרכות הנכונה של הניוקי, החום והסמיכות המדויקים של הרוטב והמגוון המתאים של האנטי פסטי.

אחת מהאיטלקיות הטובות והמדויקות ביותר שיש לנו היא מסעדת טאבולה הותיקה בכניסה לאזור בתי המגורים של הרצפ"ח. הזוגית ואני ניצלנו את אחד מימי השישי וקפצנו לאחר צהריים רומנטי של שקיעה מול הים וארוחה עסקית בטאבולה (בשישי עד השעה 17:00).

הדרך האהובה עלי לטאבולה עוברת דרך רחוב הנשיא, רחוב מעוטר בעצי פיקוס גבוהים ומצלים משני צדדיו, אחת השדרות היפות והמרשימות בארץ, בקצה השדרה שוכנת טאבולה, בחרנו לשבת לצד אחד השולחנות הפזורים לרוחב המרפסת הצופה אל הרחוב, בריזה נעימה של סתיו פרעה את שערות הזוגית ואני דבר ראשון הזמנתי קיאנטי (רומנטיקה, זוכרים?).

החלטנו לשלב בין שתי ארוחות העסקיות שמציעים בטאבולה, אני הלכתי על הפשוטה ב 59 ₪ והזוגית בחרה במשודרגת במחיר 69 ₪, אני הלכתי על סלט ירוק היא הלכה על פטריות ברוטב פסטו ושום, אני בחרתי פנה היא בחרה נתחי אנריקוט בפונדו ובטטות.

אבל לפני הכל לא יכולנו לוותר על הג'בטה המצוינת של טאבולה כשבצד כמובן שמן זית סמיך ובקבוק בלסמיקו כדי שאנחנו נטפטף ממנו עפ"י טעמנו האישי (ציינתי את אלמנט הדיוק).

הג'בטה כ"כ חמה וטעימה שזה ממש מאבק בעייתי לא להתמלא ממנה מבלי להשאיר מקום למנות "האמיתיות", במאמץ כביר השארנו שליש ג'אבטה מטעמים קולינריים טקטיים.

הסלט הירוק הגיע בדמות קערה ירוקה ורעננה מוזלפת קלות ברוטב, הפטריות ברוטב פסטו ושום התגלו עם חתיכות מוצרלה משכשכות בינות הרוטב, את הסלט חיסלנו חיש, והפטריות הגבינה והרוטב חיכו לנו בסבלנות. כל פטריה מלמילאן כל מוצרלה ג'ובאני, בשרניות, גדולות ומצוינות, נשאר הרוטב.
עכשיו בינינו, חבל להשאיר רוטב טעים כ"כ לבד בצלחת, מצד שני איך נעמיס אותו עם המזלג?
זה היה הזמן לחזור לשליש של הג'אבטה, ניגובים רחבים והעמסנו את הרוטב הסמכמך בחדוות מנצחים, עסקית או לא עסקית בטאבולה לא מוותרים על הג'אבטה.

הפנה שלי הוא ברוטב עגבניות, לכאורה מנה בנאלית שבכל איטלקית מצויה כבר טעמתם, בזזזזזזזז, טעיתם, אמנם המנה היא הקלאסית שניתן למצוא אבל כמו שלא כל אחד יודע להכין אספרסו טוב (עוד נגיע לכך בהמשך) לא כל אחד יודע להכין את הפנה באופן מושלם. בטאבולה יודעים. הפנה עצמו נימוח וקמחי אל- דנטה, אורגינל מנאפולי והרוטב סמיך אבל לא דייסתי, טעים ומפתה, וגם רומנטי.

המנה של הזוגית הייתה הרבה יותר מורכבת, פרוסות אנטריקוט עסיסי שאותן טבלנו אחת אחת בפונדו הגבינות, שילוב מנצח של טעם צורה וזוגיות, טוב, למען האמת זוגיות גדולה לא הייתה כאן, כל אחד ספר לשני בדיוק כמה נתחים הוא אכל, דיוק, כבר הוזכר קודם...

קינחנו בגלידה וניל איטליאנו טבולה באספרסו ושתי כוסות אספרסו מצוין ואמיתי ונסענו לראות את השקיעה בחוף הים הקרוב.

סיכום:

מסעדה איטלקית: לא כל אחד יכול.

הפסטה: זה המקום שבו מפרידים בין הגברים לילדים.

הרוטב: זה המקום שבו מפרידים בין אלה שמבינים לאלה שלא.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי