מולי בלומ'ז, הפאב האירי הותיק, הוא נחמה קטנה ברחובות תל אביב. נכון, מכירים אותו כבר שנים (שלוש, ליתר דיוק), אבל בין ים הפיק-אפ-שמיפ-אפ ודריפ-אפ הוא ניצב (יחד עם עוד כמה פאבים אחרים) בחזית המאוחדת של הבירה הטובה לשם הבירה הטובה.
ההתמחות של המולי היא הגינס, כמובן, והאוריינטציה האירית. בעלי המקום השתמשו בשירותיה של אחת מתוך חמש חברות איריות שבונות פאבים איריים ברחבי העולם. עד היום הן כבר בנו 3,000 כאלה. הריהוט, עיצוב המקום, המקרר, הכל דובר אירית במקור.
ההקפדה על בירת הגינס ואיכותה באה לידי ביטוי גם בחדרי קירור מיוחדים לחביות ושימוש בכוסות מתאימות בלבד. על הבר אמון צוות עובדים מיומן שחוזר למולי מכל רחבי העולם, גם אחרי חודשים רבים של הפסקה. ככלל, המקום מגדיר מחדש את אווירת הבר הקבוע.
רוני, הבעלים, מספר שמגיעים למקום לקוחות קבועים מכל רחבי הארץ, גם כמה פעמים בשבוע.
בין גינס לגינס הוא מכיר לי עוד כמה סוגים של וויסקי, ומראה לי כמה מאנשי המקום הקבועים שלא מסוגלים לצאת מהפאב בלי להגיד לו תודה ולבדוק מה העניינים.
במולי יש גם תפריט אוכל המושתת כולו (כמובן) על אוכל אירי מסורתי. אך אל תטעו לחשוב שנחתתם על מסעדת אוכל אירי אותנטי. ה"מולי בלומ'ז" הוא בראש ובראשונה פאב.
בצד אחד של הפאב העמוס עסוקה קבוצת בחורים במשחק כדורגל, ובצד השני של המקום מופיעה להקת קטיפה שחורה. ב"מולי" משקיעים במוזיקה, ובימי שני נערכת הופעה חיה מתשע וחצי. ביום שישי ישנו לייב סשן ב-15:30.
אנחנו ישבנו על הבר, לגמנו גינס בהנאה, והתפנינו לשוחח עם האנשים סביבנו. נראה כי המולי מושך את כל דוברי האנגלית בעיר (את כל החמישה), עובדי שגרירויות, ואפילו הכרנו קבוצת עולים מקיבוץ חצבה. כן, כן, אנשים שבאו לארץ מארצות מתפקדות כמו קנדה ואנגליה כדי להתנדב בקיבוץ - אין צורך לשפשף עיניים, זה באמת מה שכתוב כאן. מקומות כאלה תמיד גורמים לי להתגעגע לדרכון שלי, ששוכב גלמוד בבית. מבחינתי, קיומם של מקומות כאלה הם אולי נחמה קטנה, אבל בכל זאת – נחמה.
*הכתבה מכילה תוכן שיווקי
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת