זכרונות אהבה

זה היה בספטמבר 1998.
הגשם נחלש מעט, יצאנו מהאלפא רומיאו האדומה והמדהימה ששכרנו ברומא והתקדמנו לקראת המסעדה שהיתה ממוקמת בטירה קטנה וקסומה, בקצה עיירה שאת שמה כבר שכחתי.

אוקטובר 2002.
לאור נרות עמום, בתא חמים בפינת המסעדה, טבלנו לחם טרי ומצויין בשמן זית וחומץ בלסמי והקשבנו לגשם הראשון. זו היתה תחילתו של מסע נפלא באמת, של אוכל מצויין ושירות יוצא מגדר הרגיל, בטאבולה שבהרצליה.

קיאנטי קלאסיקו מעולה של ריקסולי חימם אותנו עד שהגיעו המנות הראשונות. התחלנו במולים בארבע גבינות ובזוקיני בבשמל וגבינת גורגונזולה. המולים נחו על חצי צדפה ושחו ברוטב סמיך אך לא כבד מדי, של שמנת וגבינות. הרוטב היה כל כך טוב עד שנכנעתי
וטבלתי בו עוד מהלחם הטרי, למרות שידעתי שעוד רבות לפני. הזוקיני היו טובים מאד, ללא הטעם המשתלט שמאפיין בדרך כלל את הגבינות הכחולות.

ההמשך היה מורכב ממבחר מעולה של מנות, מחלקן רק טעמנו, כי פשוט לא היינו מסוגלים, למרות שהיה כל כך טוב. היו שם רביולי ממולאים בגבינה ברוטב ארבע גבינות,
פרוסות אווז, עגבניות מיובשות וריחן, שהיו מצויינים. המנה שהדהימה בכל ביס מחדש, היתה פילה בקר פוטנסקה, שלוש מאות גרם של בשר משובח, שמגיע למסעדה היישר ממרעה הפרות הרגועות של רמת הגולן ולא עובר לו תהליך אחד של הקפאה או הזרקה או כל דבר נוראי אחר שעושים לבשר, מוגש ברוטב עגבניות חריפות וחזה אווז על זיתים שחורים. על המנה הזו אין לי מה לומר, חוץ מאשר פשוט להמליץ בחום ללכת ולהזמין אותה.

בשלב זה של הארוחה היין כבר גרם לי לבחון בענין רב את הצורות שעשה הבלסמי בשמן הזית כך שמזל שהגיעו הניוקי והלזניה. הניוקי בטאבולה זה לא סתם ניוקי. זה ניוקי שנעשה במקום ושעבדו על המתכון שלו ימים ארוכים עד שהגיעו לנוסחה המדוייקת שיוצרת את המרקם המדהים הזה, שאין לו הסבר. הניוקי הוגשו ברוטב שמנת ותרד
טרי והיו מעולים, זה בהחלט היה הניוקי הטוב ביותר שטעמתי מעודי. טעמנו גם מהלזניה, שגם את העלים שלה עושים במקום. העלים הרכים עטפו מילוי בשר טחון ברוטב עגבניות
והוקרמו בבשמל עדין.

הגענו לסוף המסע מחייכים וטובי לב. מהאוכל, מהגשם, מאיטליה. סיימנו באלמנדרטו, פרפה שקדים עטוף בשברי שקדים מסוכרים ועליו שוקולד חם, ולפני שהלכנו לגמנו ליקר לימונצ'לו קריר שהשביע אותנו לחזור.

נשבענו.

טאבולה
הנשיא 75, פינת קרן היסוד, הרצליה, 9574404-09

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי