שבת אצל משפחת מיכאלי

ויהי ערב ויהי בוקר, יום שבת.
מיה פקחה את עיניה היפות ונשמה לתוכה את אוויר הכפר הצלול. מהמטבח עלו ניחוחות מאפה, וקולה האהוב של אמה נישא בחלל, קורא לה לבוא כי ארוחת הבוקר מוכנה ושלא יתקרר.

ויהי ערב. שנים עוברות. יום השבת, כמנהגו השבועי הנערץ, שב והופיע. אני וזוגי פתחנו דלת אורבנית ליום יפהפה, ושמנו פעמינו (גז, גז) לרשפון (דקה וחצי מהרצליה, על כביש החוף). אווירה עצלה, שלווה להפליא, התנהלות איטית מזככת, והרבה שמש שמשו כמתאבן.

ברחוב הפרחים 4 גרה משפחת מיכאלי. פתחנו שער ברזל לגינה מטופחת, פסענו שלובי זרוע בשביל המרוצף (כן, זה כזה רומנטי), ופתחנו דלת הגבוהה, לבית שכאילו, ולו רק בשביל לשמור על הקונספט הנעים הזה, נבנה בקווים מעוגלים, רכים, בפאר נינוח ומזמין,
ולרואה ינעם.

מבפנים זה נראה כאילו פתחה מש' מיכאלי את סלונה לפני המבקרים. החלל הרחב של המסעדה שטוף אור, ובצדו האחד ניצב המטבח חשוף בפני הסועדים. אנחנו בחרנו לשבת במרפסת, שזכתה ביושר בתואר אכסדרה: מעוגלת, ציורית (נתמכת בעמודים מגולפים בהשראת התקופה הרומית, נדמה לי) ומשקיפה לנוף מרגיע. מיה קיבלה את פנינו במאור עיניים ובחיוך שהיה קורן באמת והשרה עלינו מיד תחושה של חמימות כובשת.

יהודית, אמא של מיה, שבאה מרקע שחציו רומני וחלקו האחר צרפתי, שוזרת בין הטעמים שינקה בילדותה, ויוצרת היתוך מלבב בין העדינות האריסטוקרטית של המטבח הצרפתי
לרוחב הלב והקריצה הצבעונית של המטבח המזרח אירופאי, וכשכל הכבודה הזו מתובלת בויטמין הבריא שמספקת ההילה הכפרית, התוצאה מייד לפניכם.

לחם כפרי שחור וחם, חמאה, ושלוש פנכות בתוכן סלט חצילים (בטעם שהזכיר לי בית), ממרח שעועית לבנה עם שומן אווז, ופלפלים כבושים, הונחו מיד על שולחן עטוי מפה צחורה וסכו"ם שראוי לתזכורת, ולו רק בשל העובדה שזוגי לא הפסיק להתפעם מיופיו.

לראשונות הוזמנו טרין כבד אווז (50 ש"ח) וסלט ירוק עם גבינת צאן (32 ש"ח).הסלט היה רענן וצבעוני, וקושט בצמחי תבלין ופרחי תבלין ורודים, מלבבים, הגדלים בערוגת הבית. הטרין הוגש על פי כל כללי ההגשה הצרפתיים, בכלי גדול ומעוצב למשעי, בלוויית בריוש וחבושים בקינמון, ובין כתליו חבאו פיסטוקים ופרי התאנה. המנה היתה מתקתקה מדי, ומשום שהבריוש שלצדה (למרות היותו טעים לכשעצמו) היה גם הוא מתוק, התברר השלוב בין השניים כלא מוצלח. לא ויתרתי וליוויתי את הטרין בלחם הבית המצוין.

לעיקרית התלבטנו בין שלוש מנות שונות. משלא הגענו לכדי מסקנה ברורה, וכדי לחסוך מאתנו התחרטויות ומפחי נפש בדיעבדיים ("הייתי צריכה להזמין דווקא את ה..") החלטנו
על שלושתן; הראשונה, תבשיל בקר ביין אדום (בורגיניון) (שבעים ש"ח), הוגשה בקדרה אישית. איזה יופי של מנה. הקערה הכילה כמות נדיבה מאד של בשר רך, מצוין, ברוטב עמוק של יין ופורטבלו עם ירקות מזוגגים וקרוטונים. טיפ חשוב: בוצעים מהלחם החם (הסלסילה כבר מזמן מולאה מחדש בלחם זעתר פריך), טובלים ברוטב ונמסים.

מנת החזה מולארד ברוטב הדרים (70 שקלים) היתה טובה גם היא. נתחים דקים, אדמדמים, עטורי זרוע שמנונית מלאת טעם, טבלו ברוטב מתקתק, שהיה חסר, לדעתי, נגיעה פיקנטית. זוגי חלק עלי וטען שזה מצוין בדיוק כמו שזה. עניין של טעם.

את המנה השלישית חמדתי לעצמי וכך היה. גלילת חזה עוף במילוי מוס עגבניות מיובשות, טובלת ברוטב אפונים עדין ונפלא. פרח ברוקולי ופרח צהוב מערוגת הגינה שימשו כמלווים. מהמנה הזאת לא נשאר ולו פירור. את המסקנות אני משאירה לקורא הנבון.
המנות מוגשות בתוספת פירה תפו"א בבזיקת עירית. נורא טעים.

ליווינו את הארוחה ביין הבית. תפריט היינות של המקום מדויק, ויוצר תמהיל נכון בין מקומות, שנות בציר ורמות מחיר, אבל אנחנו רצינו לבדוק בדיוק על מה ממליץ הבית. הבטיחו לנו שינו גי סאז'ה, (יבוא מעמק הלואר) משנת אלפיים. על השולחן הונח בציר תשעים ושמונה, כמו מבלי משים, ואני חייכתי חיוך רחב ומלא עליצות.

קינחנו באחד ארוך, אחד תה נענע בכוס זכוכית מקושטת, ושני קינוחים: מגדל מוס שוקולד ומאפה פריך ברוטב פיסטוק וגם טארט טאטן פריזאי אמיתי, חף מבצק עלים,
שנח בצימוד לכדור גלידת וניל ושאסור, בשום פנים, לוותר עליו, כי מדובר בעונג צרוף.

מאושרים וטובי לב יצאנו מבית משפחת מיכאלי.
הבטחנו לעצמנו שנחזור.

חשוב לדעת:
בסופ"ש הבא (ה-16 ועד ה-18 במאי) ולרגל השקת תפריט הקיץ, עורכים במיכאלי חגיגת שבועות עם ארוחת טעימות מפוארת בת 8 מנות, ושוק ביכורים מתוצרת המשק של המסעדה: ליקרים, ריבות, מחמצים, שמנים וחומצים מתובלים וגם יינות, גבינות, דבש, עציצי תבלינים ותוצרת חקלאית ממשקי רשפון.

מיכאלי מטבח כפרי
רח' הפרחים 4, רשפון.
להזמנות מראש: 09-9518418

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי