מתחממים בראצ'ה

אני מכנה את רחוב יפו הירושלמי "שוויץ הקטנה". שדרה אירופאית עם רכבת קלה, אינספור חנויות, בתי קפה ואלפי תיירים ומקומיים בדרך לבילוי. אין זכר לאירועי היום, המולת בחירות או לחץ כלכלי. מתוך הרחוב הראשי, המשובץ בשלטי ניאון וסניפים של רשתות גדולות, אנחנו נכנסים לסמטת החבצלת: מדרחוב קטן ונעים שבמרכזו שכן פעם מחסן גדול לנייר, והיום אחוזה כפרית מפוארת.

הגענו לראצ'ה, מסעדה גרוזינית אותנטית, אחרי שכל מבקרי המסעדות שפכו סופרלטיבים, התמוגגו מהאוכל, מהשירות והאווירה. טבלאות הדירוג, הירושלמיות והארציות, מציגות את ראצ'ה בעשירייה הראשונה עם ניקוד כמעט מושלם. אפילו בשיחות חולין במשרד אפשר בקלות לשמוע את השם ראצ'ה נקשר לחוויה מומלצת שאסור לפספס.
מה הופך את המסעדה המשפחתית בלב מרכז העיר הירושלמי למוקד עלייה לרגל?

תרבות אותנטית
מתוך אינסטינקט, עוד לפני שהורדתי את המעיל והצעיף החורפי, חיבקתי את המארחת והחלפנו שתי נשיקות של ברכת שלום על הלחיים. ככה מתחיל ביקור בבית של בן משפחה, שהזכיר לנו את החודש המדהים שבילינו בגיאורגיה - מפגש עם אנשים חמים, מלאי אהבה ורצון אמיתי לחלוק את השפע שלהם עם אורחים.

ממש בכניסה לראצ'ה עטפה אותי תחושה נעימה ומוכרת: הצבעים החמים, הבדים, השולחנות והכיסאות, כל אלו הזכירו לי את טעם הלחם החם ואת העקיצה המדגדגת של היין המתוק. הזיכרונות הכי הטובים תמיד נקשרים בטעם ובריח - חוויה חושית שלא ניתן ללכוד ולשחזר בתמונה או במילה; הפתעות קטנות שמציפות אותנו באושר ברגעים לא צפויים.

מוסיקה גרוזינית, אלכוהול ואוכל טוב
אנחנו מתיישבים על הבר ומיד נמזג יין הבית. אחוות מלצרים, טבחים ומנהלים מתמזגת עם השולחנות שסביבנו בחגיגה של אלכוהול ומוסיקה גרוזינית שמחה. מאחורינו משפחה נרגשת מקבלת לידה שופר זכוכית מלא ביין ושלושה דורות מרעיפים ברכות חמות זה על זו. בקלות אפשר לראות דמעות מנצנצות בזויות עיניהם.

הסעודה שלנו נפתחת במבחר סלטים ושלל מאפים מסורתיים - מנות גרוזיניות מקוריות שעשויות לכאורה מחומרי הגלם מוכרים לנו, אבל השימוש שנעשה כאן באגוזים משנה את כל האופי, הטעם והמרקם של הירקות והבשר.

את הבר כיסו צלוחיות עם: "קינדזמרי עוף" - קרעי חזה ברוטב אגוזים טחונים, "קירקאז'י" - שעועית אדומה עם אגוזים ועשבי תיבול, "איספנחי" - טפנד תרד עם אגוזים, "גלילות חציל" ממולאות במחית אגוזים וסלט סלק עם... בהחלט, אגוזים.

לצד כל השפע הונחה סלסלת לחם גרוזיני מסורתי שנאפה במקום - כיכר מרובע עם קרום עבה ופריך. תוספת האגוזים הפכה כל נגיסה לתענוג ממכר. בכל מנה השימוש בהם היה אחר ומפתיע.

ברגע שסיימנו לטעום מכל הצלחות התייצב מולנו הברמן, שארב בסבלנות עם כוסיות ריקות ונוזל החיים הגרוזיני – הצ'צ'ה. נראה שכל הטקס עם הירקות, העוף והאגוזים היה רק תירוץ כדי לקדם את מזיגת הצ'צ'ה לכוסות שלנו, ובדרך גם לפנק בעוד סיבוב את שאר השולחנות.

חבל להסביר את מהות הצ'צ'ה במילים. פשוט חייבים לנסות את המשקה הזה לצד מנות הפתיחה המרשימות כדי לפתוח עוד קצת את הלב לקראת השלב הבא בארוחה. בגזרת המאפים המסורתיים קיבלנו טעימה מ"החינקלי" - כיסוני בצק ממולאים בשר; "בליני" - גלילות פנקייק גרוזיני במילוי בשר, ו"צ'יבוריאקי" - סהרון בצק פריך במילוי בשר.

גם כאן ניכרת יד של אמן-בשלן שאוהב את העבודה שלו, שנהנה להתאים את הבשר, התיבול והמרקם לסוגי הבצק השונים. כל המנות שטעמנו עד כה היו מקוריות וטעימות להפליא, כאלו שמזמינות עוד נגיסה סקרנית בניסיון לפענח מהו הסוד הקולינרי שמסתתר בתוך המאפים.

אהבת בשרים
מתוך שלוש שעות של זלילה ושתיית אלכוהול משובח, שנמזג כמו ממעיין נובע, ביליתי שעתיים בחברתו של השף ישראל שחר. חן, אשתי, התחברה לאחותו, לילי בן שלום וביחד ולחוד דיברנו על תשוקה, בשר ויין. חשפנו בפתיחות מחשבות על אהבה, קריירה וירושלים. הצ'צ'ה והוויסקי זרמו מהבר לשולחנות והחלפנו חיבוקים וטפיחות עם זרים גמורים שלפתע הרגישו כל כך קרובים. לילי וישראל היו מאושרים.

מבלי להפר את ההרמוניה, למנה העיקרית הגיע נתח ענק של חזה מולארד צלוי, בציר סמיך ומתוק בתוספת שלושה תותים ושני בצלצלים. הבשר היה עסיסי ורך, הבחירה להגיש את הנתח בשלמותו בלי שום תוספת מראה על אומץ וביטחון בטיפול בחומרי הגלם. עד כמה שהעניין נשמע מופרך, אולי בחסות האלכוהול, ממש הרגשתי את האהבה והכוונה שנכנסו לתוך האוכל כמו עוד מרכיב נוסף. זו מנה שמעידה על שף שמבין בשר ונותן לו כבוד בצלחת, מכוון טעמים עם רוטב עז ומסעיר וסוגר את הכל עם שלושה תותים צרובים ושני בצלצלים. מדהים.

קינוח ושמו ללה
אחרי שפונו הצלחות והגרונות נשטפו בסיבוב נוסף, הגיע "ללה" - צלחת מפודרת סוכר ועליה צמד בלינצ'ס גרוזיני ממולא באגוזים קצוצים, שוקולד מריר וסורבה.

האחוזה הגרוזינית הכפרית הרגישה כמו בית חם שלא רוצים לעזוב כשבחוץ משתוללת סופה פוליטית וחברתית. לילי וישראל הקימו בית לתפארת, מקלט לשפיות ונתינה, אהבה ואחווה, עם רצון אמיתי לקרב בין אנשים. בעברית אומרים לחיים, בגרוזינית אומרים גאומארג'וס!

מה אכלנו:
ארוחה מפנקת לזוג הכוללת:
"חצי שולחן" – 7 פתיחים - 135 ₪
"חינקלי" – 24 ₪
2 מנות עיקריות – 160-200 ₪ (80-100 ₪ כל מנה)
קינוח "ללה" – 38 ₪
סה"כ – 387 ₪ לארוחה זוגית גדולה ומפנקת

ראצ'ה, החבצלת 6, ירושלים. 053-9428666

* כתבה פרסומית

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי