בעידן תוכניות הבישול-ריאליטי, יקבי בוטיק ומבשלות איכות הנפתחים חדשות לבקרים, ובעת של שפע חסר תקדים (טפו, טפו, טפו) בו יש לנו מבחר פירות, ירקות, בשרים ושוכני מצולות שנלעטים באינספור מסעדות טרנדיות, כיף לגלות מוסדות קולינאריים ישראליים ותיקים ואהובים שמלווים אותנו עוד מלפני קום המדינה.
מסעדת פינגווין בנהריה היא הותיקה והמפורסמת באזור הצפון ואולי בכל הארץ. הייתם מאמינים שמסעדה יכולה לחגוג 75 שנים להיווסדה? תקופה בלתי נתפסת בקלנדר המקומי. משפחת אופנהיימר הנהריינית הקימה את המסעדה עוד לפני שקמה המדינה, ומאז היא משכילה לנהל את העסק המשפחתי ביד רמה, ומעניקה חוויית אירוח והסעדה לסועדים קבועים ומתחלפים, ובטח שגם לדור השני והשלישי של פוקדי המקום.
היום, כמו תמיד, מהווה המסעדה אבן שואבת בשדרות הגעתון מחופות האקליפטוסים, אליה עולים לרגל תושבי העיר והסביבה, כמו גם תיירים רבים שבאים ליהנות מן האווירה המיוחדת ומן המטבח המצוין, חלקו חדש ומתאים לרוחות הזמן, וחלקו מסורתי, שומר אמונים לימיה הראשונים של המסעדה.
נוסטלגיה בכל ביס
סיפורו של הפינגווין מתחיל כך. הוגו, אבי משפחת אופנהיימר, ובנו ארנסט, הקימו בשנת 1940 קיוסק לממכר גזוז, אשר הפך במהרה למקום הנכון להיות בו עבור המקומיים, כמו גם לחיילי המנדט הבריטי. אל הגזוז הצטרפה במהרה גם בירה צוננת, וכדי להשקיט את הרעב הוצע סלט כרוב עם שניצל דקיק מבשר הודו, שהגיע מהמשחטה של משפחת זוגלובק השכנה. לקינוח נאפה פאי תפוחים בסגנון אוסטרי, שהוגש עם כדור גלידת וניל וקצפת, אשר נרכשו מהשכנים בעלי המחלבה (הלא הם משפחת שטראוס). אם השמות הללו נשמעים מוכרים, אין זה מקרה.
והסיפור על הביקור שלנו
לביקור שלי בפינגווין הצטרפה אמי. חיפאית מבטן ומלידה. בצעירותה, אי שם בשנות ה-60 העליזות, היתה מבלה שבוע שלם בכל קיץ במלון דולפין בשבי-ציון, אז כפר נופש שנמצא במרחק הליכה מדרום לנהריה.
הפינגווין היה תחנת חובה בחופשות הקיץ הללו. היא זוכרת שסבתא היתה אוכלת שניצל, סבא שתה הרבה בירה ואכל לחם עם מרק גולש, בזמן שהיא ואחותה התחרו מי תאכל יותר קצפת. לזכר הימים היפים הללו, ולמען הנוסטלגיה ויתרנו על המנות ה"חדשות" – כלומר, על הסטייקים, הפסטות והפיצות, והתמקדנו בביקורנו במנות הוותיקות. הזמנו מרק גולש (34 ₪), שניצל (52 ₪), בירה ויינשטפן מהחבית (28 ₪ לחצי) ומיץ גזר (16 ₪). במחווה של חדשנות הזמנו גם פטריות מוקפצות (28 ₪).
מנה מנצחת
עם השתייה המרעננת הוגשו לחמניות אצבע קטנות וחמימות עם חמאה וממרח צ'ימיצ'ורי ארומטי, וקערית של סלט הכרוב המפורסם, קצוץ דק ומתובל בשמן, חומץ, מלח וקורט סוכר. מתכון מדויק לסלט פשוט וטעים.
הפטריות הגיעו מיד אחר כך, מוקפצות בשמן זית ועשבים; טעימות ובשרניות. מרק הגולש והשניצל הגיעו גם הם במהירות מפתיעה ביום עמוס שכזה. מרק הגולש היה סמיך והכיל נתחים בריאים ועסיסיים של בשר קדירה איכותי שבושל בסבלנות, היה רך ומזמין וגם שלל ירקות שורש התווספו אל הצלחת.
המלך של הארוחה היה השניצל המפורסם. והוא מפורסם לא בכדי. דקיק ופריך, חם ומפנק, שניצל כמו ששניצל צריך להיות. השניצל, לצד הצ'יפס הלוהט איתו הוגש, היה המלווה האידאלי לבירה הקרה. "סחתיין סבא", חשבתי לעצמי, כבר אז ידעת מה הכי טוב.
בקינוחים
בפינגווין למדנו כי הנוסטלגיה לא רק מחממת את הלב, אלא גם טעימה ומשביעה. את המקום שנותר בקיבה שמרנו לשטרודל התפוחים (32 ₪) ולקפה "אילן" (10 ₪) - הפוך חזק וערמומי שמוגש כשהאספרסו לכוד בין החלב החם לבין קצף החלב, בכוסות זכוכית דקיקות המזכירות כוסות תה תורכיות.
אגב, אילן הוא הדור השלישי לניהול המסעדה, אביו של אמיר המנהל אותה כיום. השטרודל הגיע בצלחת רחבה, מחופה אבקת סוכר וקינמון בסטייל שנות השמונים, עם כדור גליה וקצפת "מילקי שטראוס" נפלאה. במתיקות מאוזנת, בצק פילו דקיק עם מלית תפוחי סמיט בקוביות דקיקות היה השטרודל סיומת נהדרת לארוחה הטעימה והנוסטלגית.
חשבון בבקשה
מרק גולש – 34 ₪
שניצל – 52 ₪
פטריות מוקפצות – 28 ₪
חצי ליטר ויינשטפן מהחבית – 28 ₪
מיץ גזר – 16 ₪
שטרודל תפוחלים – 32 ₪
קפה הפוך – 10 ₪
חשבוננו הסתכם ב-200 ₪ לשני אנשים. תמורה מעולה עבור הסכום.
פינגווין, שדרות הגעתון 31, נהריה. 053-9444191
* הכותב ביקר במסעדה כאורח מטעמה
*הכתבה מכילה תוכן שיווקי
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת