ממלכת הבשרים של הטחנה

יום אחרי שסערת חודש ינואר הגדולה נרגעה, הגיע לבקר אותי המאסטרו, שעשה את הדרך הארוכה מרחובות למנרה כדי לתפוס קצת שלג. יצאנו מהדירה שלי כשהפציע אור ראשון עם הפנים לרמת הגולן, וכמעט התנגשנו פחות או יותר בכול רכב בקיבוץ, כי הכבישים התקשטו במעטה דקיק של קרח. במרום גולן עשינו מלחמת כדורי שלג עם תיירים מזדמנים, במסעדה התרשמנו מפסל ענק של סוס שכל כולו שלג נוצץ, בעין זיוון נשכבנו על השלג הרך ויצרנו מלאכי שלג מושלמים, ובסביבות השעה שתיים בצהריים קלטנו שעם כל הכבוד למראה המהפנט והמרגיע של השלג, אין בו שום דבר משביע.

החלטנו שאנחנו חייבים למלא את עצמנו בבשר, אז נפרדנו לשלום מהלבן-לבן הזה ושמנו פעמינו לכיוון מטולה. היעד: מסעדת הטחנה, המטרה: לגלות על מה כולם מדברים, רמת הרעב: רעידות בידיים וראייה מעורפלת.

המערב הפרוע זה כאן
למרות הרעב הכבד, היה לנו קשה עד בלתי אפשרי לעיין בתפריטים הכבדים של הטחנה. במידה וכבר זכיתם לבקר במקום, אתם יודעים בדיוק למה אני מתכוון, ובמידה וטרם יצא לכם - הרשו לי להסביר. ובכן, מסעדת הטחנה מעוצבת באופן כזה שמעיף אתכם לתקופה אחרת. על הבר המזמין תוכלו להבחין במבטו הנוקב של אייל חנוט, מעברה השני של המסעדה תוכלו להביט בראשו של שור זועם מעץ, שגולף ביד אמן, המוטיב המרכזי ששולט בחלל הוא עץ (והרבה ממנו), ובמרכז המסעדה בוער קמין, אותו מזינות המלצריות החרוצות עם בולי עץ שמקיפים אותו בסדר מופתי.

את האווירה השלימה מוזיקת הקאנטרי שהתנגנה בדיוק בווליום המושלם ממערכת הסאונד המצוינת שפועלת במקום, והאמת היא שלא היה מפליא אותי אם על השלט שהונח על פסנתר הכנף שעומד על הבמה בקצה המסעדה במקום "נא לא לנגן בפסנתר", היה כתוב "נא לא לירות בפסנתרן". כדי לנחות בתקופה אחרת באופן רגוע צריך קצת עזרה חיצונית, ועל כך כל המומחים בתחום תמימי דעים. לפיכך הזמנו בלי לחשוב יותר מדי חצי ליטר סטלה ארטואה (33 ₪) וחצי ליטר ויינשטפן (35 ₪), ושמחנו לגלות שבניגוד לתקופת המערב הפרוע, בטחנה דואגים לבירה טרייה ולתחזוקה מצוינת של הצנרת.

לחיי הפרטים הקטנים
אם בכניסה לטחנה לא יכולנו להפסיק להסתכל על שלל האלמנטים העיצוביים שמקשטים כל פינה טובה בחלל הגדול של המסעדה, הרי שמהרגע שבו החלו המנות לזרום לשולחן, לא הצלחנו להרים את המבט מכל הטוב שהונח לפנינו. פלטת הסלטים המפוארת של הטחנה כללה בין היתר את ההפתעות הבאות: קרם קישואים פנטסטי, זיתים נהדרים ממולאים בבשר כבש טחון, ממרח זיתים מצוין, כרובית במרינדת שמיר ולימון, חצילים באריסה ביתית ושום, מלפפונים כבושים תוצרת בית, שני סוגי חמוצים, פטה כבד עוף ושני דובונים רעבים שחיסלו את כול השפע הזה בתאווה גדולה.

מתברר שבדיוק כמו שההשקעה בפרטים הקטנים ניכרת מכל פינה במקום, כך היא גם ניכרת במנות. כל סלט, ממרח ומטבל התאפיין בסגנון ייחודי וזרק את החך לכיוון אחר, וכל טעימה העלתה בנחיריים ניחוחות שונים ומובחנים. לצד סלטי הפתיחה הזמנו מרק שעועית (36 ₪) וסיגר הטחנה (45 ₪). המאסטרו לקח בעלות על המרק שהכיל לא מעט ירקות שורש, נגיעות אסדו והרבה אהבה, ואני כרסמתי את הסיגרים הפריכים שמולאו בתערובת של בשר אנטריקוט, כבד אווז, טחינה ועמבה. במילה אחת – אושר. בשתי מילים? אושר גדול.

בקר בגידול עצמי
האמת היא שיכולנו לסיים את הארוחה כבר כאן ולהמשיך מהטחנה לשנת צהריים כהלכתה, אבל עם כל הכבוד למנות הראשונות ולסלטי הפתיחה, עיקר המוניטין של הטחנה מתבסס על המנות הבשריות. אז ביקשנו מנוב, המלצרית המהממת שלנו, שתשלח לנו לשולחן מה שהיא חושבת שיצליח להרחיב את החיוכים שלנו אף יותר. בתמימותי הרבה שאלתי את נוב אם הם משתמשים בבשר שמגיע מדרום אמריקה וההבעה שעל פניה הבהירה לי שאולי מוטב לי לשמור את השאלות שלי לעצמי בפעם הבאה.

מתברר שבטחנה לא רק מגישים את הבשר, אלא שהמשפחה שמנהלת את המקום גם מגדלת את עדרי הבקר בעצמה. אסף אמיתי, האיש שהקים את הטחנה, שבמקרה לגמרי הוא גם האבא של נוב, דואג לעגלות בעדרי הסימנטל והשרולה מיום היוולדן ועד לרגע שבו הן מוגשות לסועדים, והדאגה הזו מורגשת בכל ביס וביס. אני קיבלתי 300 גרם של אנטריקוט (148 ₪) וישי התפנק על 300 גרם של סינטה (146 ₪). סך הכול 600 גרם של בשר שלעניות דעתי שווה את משקלו בזהב. בואו נגיד את זה ככה – אם היו בודקים מה יותר רך, השלג שבו השתובבנו בבוקר או הבשר שהוגש לנו בטחנה - אני בכלל לא בטוח שהשלג היה לוקח.

משימה בלתי אפשרית
אחרי מלבי ביתי מצוין (25 ₪) וסופלה שוקולד (33 ₪) מוצלח לא פחות, נסענו למנרה עייפים אך שמנמנים. במהלך הנסיעה במעלה ההר לא הצלחנו להגיע להסכמה בנוגע למנה המוצלחת ביותר בארוחה או בנוגע לשילוב המדויק של האלמנטים שהפכו את הטחנה למוסד שהיא היום. למעשה רק על דבר אחד הסכמנו בפה מלא זיכרונות – אין שום אפשרות להכיל את הטחנה בביקור אחד. לא את הסיפור המשפחתי, לא את ההיסטוריה המרתקת שלה ובטח שלא את המגוון שהיא מציעה לסועדים.
החלטנו שברגע שנסיים לעכל את האוכל ואת החוויה שעברנו, נקבע תאריך לביקור נוסף ועל כך נאמר – יפה שעה אחת קודם.

מה אכלנו:
חצי ליטר סטלה ארטואה – 33 ₪
חצי ליטר ויינשטפן – 33 ₪
סיגר הטחנה ממולא בבשר אנטריקוט ונגיעות כבד אווז – 45 ₪
מרק שעועית – 36 ₪
אנטריקוט 300 גרם – 148 ₪ (כל 100 גרם נוספים -46 ₪)
סינטה 300 גרם – 146 ₪ (כל 100 גרם נוספים - 43 ₪)
מלבי – 25 ₪
סופלה שוקולד – 33 ₪
סה"כ: 499 ₪ לשניים רעבים

* כתבה פרסומית

הטחנה, הראשונים 1, מטולה. 053-9440904

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי