ארוחת 7 מנות משתלמת במסעדת תאו ברעננה

במקור אני מאזור השרון. כאן נולדתי וכאן גדלתי,  אך בעשור האחרון של חיי הפכתי להיות תל אביבית בכל רמ"ח איבריי. כך חשבתי בכל אופן, אבל השורשים תמיד מחזירים אותי הביתה, וכך מצאתי את עצמי במסעדת THEO שברעננה, באזור התעשייה הכל כך מוכר, ובשנים האחרונות התפתח והפך להיות מרכז קולינרי פעיל ושוקק חיים.

מרגריטה כוסברה?! מלמלתי לעצמי, חוזרת על ההמלצות של המלצרית שלנו. איזו רוח גבית רעננה הגיחה מאחוריי וגרמה לי להגיד:  I DO.

7 מנות
ועם הרוח ההרפתקנית שנפלה עליי החלטתי שככה אני רוצה לפתוח את השנה החדשה, וזה בעצם מה שאני מאחלת לעצמי - שנה של טעמים מרעננים וחדשים. המרגריטה (41 ₪)  הייתה צוננת, מרווה ובעלת טוויסט בעלילה – עקצוץ נעים של כוסברה שעוטף את חלל הפה. אצלי זה עבד, אבל כידוע - העולם מתחלק לשניים: אוהבי הכוסברה אל מול שונאי הכוסברה, שאיכשהו מתרבים במחוזותינו. חברתי הלכה על משהו סולידי יותר והזמינה סיידר תפוחים אלכוהולי (27 ₪).

קונספט מרענן יש לתאו - ארוחה של 7 מנות ב-100 ₪ לסועד. אז איך זה עובד? בוחרים ארבע מנות ראשונות מתוך התפריט. חלוקת העבודה הייתה ברורה - אני משתלטת על אזור הים והיא על כל השאר. בקיצור, נפלתי על ארגנטינאית שלא אוהבת דגים.

קרפצ'יו הבקר הגיע אל השולחן בליווי שום קונפי, רוקט, ועם חופן נדיב של פרמז'ן שכיסה את המנה. הקרפצ'יו היה דק ובעל טעם בשרי עשיר. שיני השום האפויות הוסיפו עניין וטעם. מנה טובה שחוסלה כליל. ככה זה כשיש ארגנטינאית בסביבה - אפשר להיות רגועים שהחלק של הבשר יהיה מטופל ללא רבב.

קרפצ'יו מוסר הונח על השולחן פרוס, מנצנץ ומקושט כאורח כבוד אצילי, כשמעליו פזורים עשבי תיבול: בצל ירוק, כוסברה, עגבניות וצ'ילי ירוק שהכתיב את קצב החריפות. מנה פשוטה, יפהפייה ובעיקר טעימה. מנה ראשונה שרק בגללה היה שווה לבוא.

הפוקאצ'ה החמה הונחה על השולחן בליווי התנצלות קלה מצד המלצר שהסביר שהיא מעט מלכלכת. הרמתי גבה, כי איזה לחם לא מלכלך, אך תוך כדי בציעה הבנתי שהתוצאה היא אכן ידיים שמנוניות ומלח מפוזר לכל עבר. מבחינת מבחן התוצאה החזיר אותי לפחות שני עשורים אחורה לחמימות של בייגלה חם של פעם עם ערימת המלח, אבל הרבה יותר טעים מהזיכרון הנוסטלגי.

הבא בתור היה ג'מבו שרימפס בחמאה ירוקה. ארבעה ג'מבו שרימפסים מוגשים על מצע של סלט גזרים ועלים בסגנון אסייתי מלווה שוב בהרבה כוסברה וצ'ילי, השרימפסים היו טריים, הסלט מרענן ונתן מרווח נשימה בין מנה למנה.

האחרון חביב בסדרת הראשונות היה ניוקי ערמונים, שמנת ופרמז'ן. חברתי שמעולם לא טעמה ערמונים (שערורייה!) הפתיעה שהחליטה לנסות (ממש לא מובן מאליו) והיה לה מאוד טעים. בתור חובבת ערמונים מושבעת הרגשתי תחושה של שליחות וגאווה. הניוקי נמס בחך, הטעמים היו טובים, אבל מבחינתי המנה הייתה ממש על סף גבול המתיקות שלי. כל אחד והסף שלו.

הרהורי ביניים
העיצוב של תאו נתן לי תחושה תל אביבית כמעט. אפשר לטעות ולחשוב שיש בר בקצה המסעדה, והאווירה רועשת, אבל מסביבנו דווקא ישבו די הרבה משפחות בהרכב מלא. אנחנו "זכינו" לשבת ליד שולחן גדול במיוחד, שם עשו מעין ערב צוות, ולאט לאט עם המנות והאלכוהול הפכו גם לרועשים יותר. ראו וגם שמעו שהם נהנים.

בהחלט כיף גדול לקבל כמה מנות ראשונות שמגיעות טיפין-טיפין. ברוב המסעדות הארוחה מורכבת ממנה ראשונה ומנה עיקרית, אך ללא ספק יותר כיף לאכול ארוחה שמורכבת ממנות ראשונות. הן מגוונות, קלילות יותר ומאפשרות להתנסות בקשת רחבה של טעמים. חשוב לי לציין שהמנות בתאו ברובן גדולות, ולרגע הצטערתי שאין כזה ליד הבית שלי, שמשלב אוכל טוב ומחיר שפוי, שאפשר לבוא להתפנק ללא נקיפות מצפון. עוד נחזור אל המצפון הזה בהמשך.

ולעיקריות
למרות שהיינו כבר די שבעות, ניסינו להשאיר מקום למנה העיקרית - ריזוטו ירקות גינה וכמהין. מדובר על ריזוטו עם כרובית, ברוקולי ואפונה. חברתי ביקשה להיפטר מהאפונה בריזוטו, אז חשוב לציין שהתייחסות היא לגרסה ללא אפונה. הטעמים היו טובים הירקות היו רעננים, טריים והורגש שהם טופלו באופן מדויק.

לגבי הריזוטו - ריזוטו טוב צריך להיות אלדנטה, אבל מבחינת המרקם לי היו חסרות עוד שתי דקות של בישול. מבחינת הטעמים - מנה מאוד עשירה ומענגת. לא הייתי משנה דבר בתיבול.

הפתעה לקינוח
מנה שביעית ואחרונה - קינוח ביצת הפתעה. המלצרית הגישה לנו ביצת שוקולד שישבה על מצע של שערות חלבה, כשבידה קנקן קטנטן שהיה מלא בשוקולד לבן. הרעיון הוא שבזמן מזיגת השוקולד הלבן הכדור נמס. מחזה יפהפה, ורק בשביל ההצגה המתוקה הזו שווה להזמין את המנה.

בתוך הביצה היה קרם מסקרפונה ואגוזי לוז - החלק האהוב עליי במנה. מישהו דאג ושמר שם על מתיקות מאוד עדינה וטבעית שיכולה רק לנסות להתאזן עם כל מסת השוקולד העצומה שבתחתית. שערות החלבה נמסו ונדבקו לתחתית הצלחת, וכל ניסיון לחלצם נתקל במאבק עיקש מצד הסוררות - אני ויתרתי עליהן.

קינוח מפנק שרצוי לאכול אותו בשניים ואף יותר, כדי שנקיפות המצפון וגם העורקים יוכלו לישון בשקט בלילה. אני והמצפון חזרנו לתל אביב שבעים ומרוצים.

חשבון בבקשה:
ארוחת 7 מנות. 100 ₪ לסועד – 200 ₪ 
מרגריטה - 41 ₪ 
סיידר תפוחים אלכוהולי – 27 ₪ 
סה"כ: 268 ₪ לארוחת תענוג לשניים

THEO, החרושת 14, אזור התעשייה, רעננה. 053-9372424

* הכותבת ביקרה כאורחת המסעדה

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי